Subjects: רדיפת חרות

במאמר זה דן בגין בהחלטת ועידת תנועת "חרות" להקים סיעת עובדים של "חרות" בהסתדרות הכללית. בגין תקף את אחדות העבודה על כך שהיא מתנגדת להקמת סיעה של "חרות" בהסתדרות העובדים הכללית, כאשר היא לא התנגדה להקמת סיעה כזו של התנועה הליבראלית. עוד יצא בגין נגד דברי מפא"י שקבעו כי "חרות" לא תורשה להתאגד בהסתדרות הכללית כל עוד קיימת הסתדרות העובדים הלאומית. בגין טען, כי הסתדרות העובדים הלאומית היא מוסד אטונומי של התנועה וכי "חרות" לא תכפה על חברי התנועה לאיזו הסתדרות להשתייך. בגין הזהיר מפני פסילה אפשרית של הקמת סיעה שתתמודד לבחירות להסתדרות הכללית. לדבריו "חרות" לא תקבל פסילה שכזו משום חופש ההתאגדות והיה וכן – יידון העניין בבית המשפט. בגין טען עוד, כי עצם הקמת סיעת עובדים של "חרות" בהסתדרות הכללית לא באה כדי לשבור את ההסתדרות מבפנים אלא כדי לשכנע. בגין הוסיף, כי המתנגדים חוששים בעצם מפני שכנוע של "חרות" מבפנים. עוד טען, כי בניגוד לטענות כאילו "חרות" השתנתה, האמת היא ש"חרות" לא השתנתה בכלל אלא שאחרים החלו להכיר בכוחה הרב.

הוועידה מטילה על המרכז לנקוט בצעדים הדרושים למען תוקם סיעת עובדים בתוך הסתדרות העובדים הכללית מקרב חבריה שהם חברי תנועת החרות. הנאום מתייחס לפולמוס החריף שהסעיר את הועידה, הנאום מלא בהתייחסויות אישיות לדרך הויכוח ותוכנו ורצוף בשנינות ודוגמאות ומשלים היסטוריים, הן בהקשר של התנועה, ראש בית"ר ואף תיאור ויכוחו עם בגין בועידה ב 38, והן בהקשרים רחבים יותר (התייחסות לכינוי ליהודי כ'עמלק', קרבות נפוליאון). בגין מנתח את הסיבות להצטרפות להסתדרות העובדים הכללית, מקשר את המהלך למשא ומתן עם המפלגה הליבראלית, ועומד על החשיבות של שבירת הרוב המוחלט של מפא"י בהסתדרות). כמו כן, בגין מתייחס לחיוב שחילוקי הדעות החריפים בוועידה ובחשיבות של הדברים לתנועה דמוקרטית ולאוטונומיה של ההסתדרות הלאומית כמנגנון עצמאי.