הפגישה ב-2 ביוני 1967

מאמר של מנחם בגין בו הוא מעלה זכרונות מתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים במהלכה הוקמה ממשלת ליכוד לאומית ע"י ראש הממשלה לוי אשכול,כמו כן הוא מזכיר את טכס ההזכרה שנערך לזכרם של עולי הגרדום בצפת אשר נערך לראשונה בהשתתפות חיילי צה"ל

עתידו של גח"ל

מאמר על סוגיית איחוד חרות והליברלים, עיתון הארץ ויחסו המשתנה לגח"ל ורפ"י.

פרק מספר העתיד להיכתב (ב')

המשך המאמר, מתאריך 18/06/1971. בחלק זה, מפרט בגין את הליך המו"מ בין המפלגות להקמת ממשלת חרום לאומית. חברי הממשלה קבעו כי גם המפלגות המצטרפות לממשלת האחדות צריכים לשאת באחריות, ולכהן כשרים בממשלה המאוחדת. בגין מתאר את ההליכים שהובילו למינויו של דיין, איש רפ"י לשר הבטחון.

העיר שחוברה לה יחדיו

יש מדיניות של ממשלת ישראל. בוודאי, כל שר ממונה על תיק – וגם שר מסכן שאין לו תיק – יכול להציע לממשלה הצעות בשטח המדיניות, הבטחון, הבנין והעבודה, ואולי אפילו מחובתו ליזום הצעות – אבל כאשר ההצעות מתקבלות, אין המדיניות של שר זה או אחר, אלא יש מדיניות של הממשלה, ושל הממשלה בלבד.

העיר שחוברה לה יחדיו

בגין נואם בפתיחת ועידת חירות. בגין משווה בין ירושלים שנפלה בידי טיטוס , כאשר העם היה מפולג לירושלים של 1967 בה הוקמה ממשלת ליכוד לאומי, והתגברה על אויביה. בגין מציין את עמדת הממשלה המסתמכת על הצעת חרות, להסכים רק לחוזה שלום, ולא להסכם 'בדרכי שלום'. בגין מכיר בבעיה הדמוגרפית שעולה מהנצחון, בגין טוען שהרוב שיש עכשיו הוא גדול ממה שהיה אפשר לבקש בימיהם של ז'בוטינסקי והרצל, וכי יש לשמור עליו בעזרת תגמול משפחות מרובות ילדים ועידוד עליה גם ממדינות מפותחות, לשם כך יש לאפשר יוזמה חופשית. כמו כן מקווה בגין לעליה מרוסיה, ומדינות ערב. בגין מסביר שרעיון שלמות המולדת שליווה את תנועת ז'בוטינסקי מהיווסדה ליווה את כל המצעים של תנועת החרות לכנסת, וגם אם הוא עולה לה בקולות, היא לא תוותר עליו. בגין מקריא את הצהרת הזכויות של העם היהודי לחרות בטחון ושלום. דיווח על פתיחת הוועידה פורסם בעתון 'היום' מתאריך 27/05/1968