Subjects: פעולות תגמול

העיתון מדווח על כנס בחירות שערך בגין בבית ציוני אמריקה שם דיבר על כישלון ממשלת שרת . בגין יצא נגד הצבעת ישראל באו"ם בעד עצמאות לוב. בגין טען כי היה זה מעשה לא חכם להצביע בעד מדינת אויב ובניגוד לעמדת ידידותינו אטליה וצרפת.בגין טען כי מהלך דומה עשתה ישראל גם בהבעת אהדה למרוקו. בגין קבל על כך שישראל עם עליית איזנהאור לשלטון הביעה שמחה להידוק יחסי ערב – ארה"ב ובכך עודדה משלוחי נשק לארצות ערב. בגין יצא גם נגד התנהלות הממשלה בפרשת קיבייה שלאחר הפעולה שתקה במשך 4 ימים ואח"כ טענה שישראל לא הורתה לעשות זאת וכי היה זה מעשה פיראטי שלא בידיעת הממשלה. דבר שגרם נזק רב לתדמית ישראל ולמורל הצבא. בגין הזכיר גם את פרשת הפסקת העבודות בהטיית ערוץ הירדן. בגין קרא להחלפת שלטון מפא"י נוכח כשלונותיה המדינים , הכלכלים והבטחוניים. בגין טען כי כל הצבעה לציונים הכללים פירושה בזבוז קולות והנצחת הקיים שכן הציונים הכללים מקיימים את מדיניות מפא"י.

בגין מבקר את פעולותיה של הממשלה באו"ם. הוא טוען שהיה צורך להגיש תלונה נגד מצרים, לפני שמצרים תגיש תלונה על פעולות התגמול. משלא עשתה כן, נראה שישראל היא זו שהפרה את הרגיעה בגבול, למרות שרגיעה כזו מעולם לא היתה. כמו כן הוא טוען שהתלונה שהוגשה לבסוף, היתה זקוקה להכנת תנאי השטח באופן בלתי פורמאלי בין נציגי האומות, ומשלא נעשה הדבר, התלונה גררה גינוי נוסף של ישראל.

בגין פורס את הערכים החינוכיים של בית"ר לפני קום המדינה ואומר שאחרי שחלק מהמטרות הוגשמו או בתהליכי הגשמה, יש לחנך את הנוער לערך של שלמות הארץ. הוא מתייחס לנסיונות של הממשלה להביא שלום עם מדינות האזור בשלושה דרכים שלא הצליחו, ואולי אף הגבירו את שפיכות הדמים שעומדים בסתירה עם שלום. הוא טוען שאין להיות תבוסתן במלחמה למען השלום, שיגיע רק בעזרת האמת, ובהכרה בזכות שלנו לא"י (גם החלקים בה שטרם נכבשו) ובכח זכות זו תפסק שפיכות הדמים.

במאמר זה, מנחם בגין מעניק פרשנות אקטואלית למילות ההגדה של פסח, "השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל" ו"השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין", תוך התאמתן למציאות של מדינה ריבונית בעידן המלחמה הקרה. בגין מציע להמיר את הכמיהה המסורתית ל"ארץ ישראל" בשאיפה ל"ארץ ישראל השלמה", ויוצק תוכן חדש למושג העבדות בשלושה רבדים: במישור האוניברסלי, הוא מתאר את החרדה מפני השמדה גרעינית כ"עבדות" חדשה המאיימת על האנושות כולה; במישור הלאומי-חברתי, הוא מצביע על המצוקה הכלכלית ("עבדות בפת הלחם"); ובמישור הביטחוני, הוא מבקר את המציאות של "שפיכות דמים חינם" וההבלגה הכפויה על ידי זרים. המאמר מסתיים בקריאה לשחרור אמיתי מפחד ההשמדה והתלות