Subjects: פלסטינים

בגין מדווח על הזמנה שהועברה משר החוץ של מצרים לדיין, דרך שגרירי מצרים וישראל באום לשיחות בלתי פורמאליות בקהיר, ומונה את השליחים הישראלים. בגין משבח את סאדאת על שהגיע לישראל ומספר על האווירה הטובה ששררה בשיחותיהם הפרטיות. בגין פורס לפני הכנסת את הפעמים בהם הושיט ידו לשלום עם מצרים עד שנענה. בגין מדגיש שביקורו של סאדאת נקבע תוך שמירת השבת ושמירה על כבודה. בגין מדגיש שהרצון לשלום לא מוגבל למצרים אלא לשאר מדינות ערב. בגין מתאר את התלכדות הקהילות היהודיות בעולם ובארה"ב בפרט לאור היחסים עם מצרים. בגין טוען שלמרות שמפלגות האופוזיציה דהיום טענו שאם בגין יקים ממשלה היחסים עם המדינות השכנות וארה"ב יתדרדרו ההפך קרה. במהלך הדיון בגין מגיב לקריאות ביניים רבות בעניין המינוח פלשתינאים לעומת ערביי ישראל

בגין מברך את הנשיא סאדאת על הצעד הגדול שעשה כשהגיע לישראל. בגין טוען שמקום המדינה ישראל שאפה לשלום, אך נאלצה לחיות במצב מלחמה מתמיד ולהגן על עצמה ועל זכותה על הארץ. בגין מבקש לא לשקוע בעבר, ולמרות שפיכות הדמים יש לקבוע את תוכנו של שלום אמת, ולדון על חוזי שלום. בגין מצהיר שאין כוונתו לשלום עם מצרים בלבד וקורא לסוריה וירדן לבוא גם, וכן למנהיג ראוי של ערביי ישראל. בגין מביע תקווה ליחסים הדדיים עתידיים בעקבות הסכם השלום, ומקווה לראות את דגלי ישראל בקהיר, כמו שדגל מצרים מתנוסס היום בירושלים. בגין מזכיר את שורש הזכות של עם ישראל על ארץ ישראל, וטוען שמה שראה סאדאת ביד ושם קודם לכן, היא התוצאה לכך שלא היתה מולדת לעם ישראל. בגין טוען שאסור לטעון שיש מה שלא ראוי לעמוד למו"מ, וגישה כזו תמנע הגעה להסכם. בגין טוען שאסור שתהיה מניעה לכל דת להגיע למקומות הקדושים לה.