בכרוז זה מנחה בגין את המפקדים בשלושה תחומים שונים. הראשון שבניהם מתעסק הוא מדיניות המלחמה של המחתרת והיקפה. ההנחיה השנייה אותה נותן מתארת את שיטת המלחמה של האצ"ל. לעומת ההדגשים הקודמים האחרונה שבהן היא חינוך צעירי הארגון למוסריות וטוהר הנשק. כרוז זה פורסם בסביבות חודש נובמבר 1946.
בכרוז זה בגין מנחה את מפקדי האצ"ל כיצד לפעול בעת זאת לאור האירועים הפוליטיים השונים תוך כדי שמירה על ערכי ומטרות המחתרת.
בגין מספר על שני האישים שהשפיעו עליו – הרצל, ותלמידו ז'בוטינסקי. בגין טוען ששניהם, שימי השנה לפתירתם חלים בתמוז, חזו את החורבן, בזמן שסביבתם לא קיבלה את חזונם וחשבו שהם מרעים את המצב. בגין עומד על ההבדל בין שניהם, וטוען שהרצל הגה את הרעיון, וז'בוטינסקי, הנהיג את המלחמה בשם הרעיון, וחינך את הדור שילחם למען הגשמת הרעיון.
בדיוק כאן חייב כל בית"רי לחפש בתוך תוכו את הנתח שלו במתנה הבית"רית המשותפת עבור ראש בית"ר ביום החג שלו ושלנו. כל אחד מאתנו חייב לשאוב מנשמתו הצעירה את המקסימום של שני המרכבים העיקריים והמכריעים של בית"ר: רצון ואמון. בעולם כולו כל אלפי הלוחמים הבית"רים חייבים לתת את תרומתם לרצון הכביר ולאמונה של מחנה טרומפלדור.
בימי הנעורים של בית"ר לימדו אותנו שקשה להיות בית"רי ושעם הזמן יהיה קשה עוד יותר. לימדו שבית"רי חייב להתמודד עם כל תנאי ,בחזית ובקרב התשה, בארץ ישראל ובכפר נידח בגלות, עם רעב ובמצוקה. יהיו רגעים בהם נדמה שהכול כנגד וחסר טעם להגיב לכוחות העוינות ובכל זאת יש להמשיך את המאבק באמונה ובגאווה. להתלונן אינה וגם … Continued
