ברוך המבדיל

במאמר זה מדבר בגין על הדגל האדום ועל דגל הלאום. בגין יוצא נגד מה שמסמל הדגל האדום: סולידריות הפועלים בכל העולם, וטוען כי הוכח בכל המלחמות שאינטרסים לאומיים הם חשובים הרבה יותר. בגין מציין את החשיבות של אחדות לאומית לעומת האחדות העל-לאומית הפועלית המזויפת. בגין טוען עוד כי אחדות לאומית על-מעמדית נוגדת את האמת. עוד בגין טוען כי כל אלה בישראל המאמינים באחד במאי מאמינים ברעיונות שאם היו מתקבלים, מדינת ישראל לא היתה קמה שכן הפועלים האמינו כי השאיפה למדינה יהודית היא בורגנית ונוגדת את עקרונות הקומוניזם. בגין מציין שהתנועה הרוויזיוניסטית היא זו שחרטה על דגלה את הצורך בהקמת מדינה יהודית עצמאית וטוב שעמדתה ניצחה לבסוף.

מה היתה עושה תנועת החרות?

נאומו של בגין בדרום אפריקה, בו הוא מפרט עיקרי משנתו המדינית. חלק הראשון מוקדש לנושאי דמוקרטיה, שלטון החוק וחוקה, חלק השני – לעיקרונות מדיניות הכלכלית, חלק השלישי דן בבעיות המבניות של המשק הישראלי ובדרך הדמוקרטית להגיע לשטון וחלק הרביעי – במדיניות החוץ.

עדיין אין שחרורנו מלא, מלחמתנו טרם הסתיימה

נאום של בגין בניו יורק, בו הוא מתייחס למלחמת שחרור, למדיניות פנים ולצורך בצדק סוציאלי, ומשיב לדברי המשמיצים, ובכללם המכתב כנגדו המגדירו "פאשיסט" עליו חתום, בין השאר, גם אלברט איינשטיין.

שאיפותיו של הארגון הצבאי לאומי

חוברת של הארגון הצבאי הלאומי שנכתבה על ידי מנחם בגין בסביבות 1946-47. בחוברת מסביר מנחם בגין את עיקרי החזון של המחשבה המדינית והחברתית של האצ"ל למדינה העברית שתקום שעיקרם: ריכוז העם היהודי בארץ ישראל, הקמת מדינה וקבלת עצמאות מדינית, מדינה חופשית שתבטיח זכויות אזרחיות מלאות וצדק סוציאלי. דרכי ההגשמה: מלחמת שחרור מתמדת, הכנה לרגע המכריע ופעולה מדינית.