כפילות המוסר מבטלת השפעה מוסרית
צדק חברתי נעשה לא ע"י קנאה למי שיש לו, אלא ע"י קנאות למי שאין לו. ההבדלים מעל ליסוד מסוים, הוגן, על פי תנאי התקופה ומושגיה, אינם טרגיים. הטרגדיה האנושית והחרפה החברתית קיימות, באין יסוד זה.
Subjects: עוני
כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה המאתיים-ועשרים של הכנסת השביעית – יום שני, כ״ג אלול תשל״א 13 ספטמבר 1971 – הצעות לסדר-היום – השביתות הפראיות וההפקרות ביחסי העבודה המסכנות את משק המדינה ובטחונה
מה איפוא צריך לעשות? צריך להפסיק את המלחמה ולהשכין שלום חברתי בישראל. ויחד עם השלום — לעשות צדק חברתי. ראשיתו של צדק הוא בביטול העוני, בהעלאת היסוד שעליו חיות משפחות בישראל, ובעיקר משפחות מרובות ילדים. בעניין זה לא ניתן מנוח. ודאי שנשלול כל הסתה לשנאה בין-מעמדית או בין-עדתית. את הבעיה הזאת צריך לפתור באהבת ישראל. … Continued
מה היתה עושה תנועת החרות?
נאומו של בגין בדרום אפריקה, בו הוא מפרט עיקרי משנתו המדינית. חלק הראשון מוקדש לנושאי דמוקרטיה, שלטון החוק וחוקה, חלק השני – לעיקרונות מדיניות הכלכלית, חלק השלישי דן בבעיות המבניות של המשק הישראלי ובדרך הדמוקרטית להגיע לשטון וחלק הרביעי – במדיניות החוץ.
הישיבה המאה ושמונים וחמש של הכנסת הראשונה-הרכב הממשלה החדשה
בנאומו בגין מתנגד לצעדים שבן גוריון וממשלתו נוקטים בכל הקשור לקביעת מועד חדש לבחירות. הוא אומר כי המדינה הגיעה לפשיטת רגל כלכלית ומוסרית. הממשלה לא עמדה בהבטחתה להוריד את יוקר המחיה והוא אף עלה. בגין מביע התנגדות להגבלת העלייה ממדינות צפון אפריקה ועל היחס הרע שקיבלו עולים מפולין בבואם לחופי ישראל וטוען שהתנהגות זו עלולה לגרום לכך שיפסיקו להגיע עולים. בגין מציין את העוול בבקשתה של מפא"י מחברות התחבורה להעביר לה כספים, אשר שולמו להן מכיסם של ציבור הנוסעים. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב-3 בנובמבר 1950.
הישיבה המאה ושבעים ותשע של הכנסת הראשונה-התפטרות הממשלה
בגין תוקף את ממשלת ישראל היוצאת על מדיניותה. בגין יוצא נגד דברי רה"מ כאילו העליה ההמונית ארצה היא זו שגרמה למצב הכלכלי הקשה וטוען כי אין זה נכון,כי מה שגרם לכך היתה מדיניותה הכלכלית הכושלת של הממשלה שהובילה לתופעת השוק השחור. בגין הבטיח כי תנועתו תדגול במשטר של יוזמה חופשית ושפע כלכלי ותעודד השקעות הון פרטיות מיהודי העולם. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב20.10.1950 קיים דיווח על הנאום בחרות 17.10.1950)
