לא תנוח ולא תשקוט

במאמר זה מדבר בגין על גילויו של יהודה ארזי בפרשת ארלוזורוב. בגין מתחיל בזכרונותיו מהיום ומהימים אחרי הרצח, כשהיה בבית הוריו. ארזי טען כי ערבים רצחו את ארלוזורוב וכי זויפו עדויות על מנת להאשים את אנשי "ברית הבריונים" ברצח. בגין סיפר על ההסתה שהתנהלה בליטא וברחבי העולם נגד אחימאיר, רוזנבלט וסטבסקי. בגין טוען כי דברי ארזי לא מפתיעים את "חרות" וכי הצהרתו חשובה אך היה עליו לגלות מזמן את כל הידוע לו. בגין קרא לכל המעורבים בפרשה להודות באמת, למען הצדק ולמרות שסטבסקי ואחימאיר כבר אינם בין החיים.

שביתת המשלמים

במאמר זה יוצא בגין נגד אי השוויון בהטלת מס הנהוג בכלכלה הישראלית (כאשר חברות ענק כתנובה והמשביר המכרזי ובנוסף להם גם הקיבוצים זוכים לפטור). .בעקבות התאבדותו של ישראל סיני בשל המיסים הגבוהים והאיום בעיקול רכושו מצד רשויות המס, בגין מציין כי רק שביתת מיסים תפתור את האפליה.

אבי המרד העברי

במאמר זה לציון 71 שנה להולדתו של זאב ז'בוטינסקי טווה בגין קווים למשנתו של ז'בוטינסקי. בגין ציין כי תורת המרד העברי הושתתה על שלושה יסודות והם: קריאה לחיסול הגולה, החייאת חזון המדינה העברית, ויצירת רעיון הכוח העברי. ז'בוטינסקי ציווה למרוד בקיום הגלותי, רצה שימירו את שפת הגולה בשפת המולדת. בגין מציין שבלעדי המרד בגולה לא היה קם המרד בציון. עוד מציין בגין כי 18 שנה נלחם ז'בוטינסקי למען רעיון המדינה העברית. ולשם ביסוס כוח צבאי רציני לא לשם הגנה בלבד אלא גם לשם ייזום פעולות צבאיות. בגין מעלה על נס את אישיותו של ז'בוטינסקי שגילמה מורד ללא פשרות העומד יחיד מול הרוב, המעדיף רעב על מחיאות כפיים. בגין הביע את אמונתו כי כאשר יעבור הדור מן הארץ והשנאה תיעלם אז יתפסו ז'בוטינסקי ובניו את מקומם הראוי בהיסטוריה היהודית כמורדים ולוחמים.

האמת על פרשת אלטלנה

בגין מסביר לפרטי פרטים, בשידור רדיו של "קול החרות" את השתלשלות האירועים בפרשת אלטלנה, החל מההודעה על התקרבות האניה, עד להשמדתה. מבקר את מעשי המנהיגים, אך קורא להלחם יחד עם אנשי ההגנה והפלמ"ח נגד האויבים, ומבהיר שלא תהיה מלחמת אחים.

דרכי המלחמה ומוסר המחתרות

בכרוז זה מנחה בגין את המפקדים בשלושה תחומים שונים. הראשון שבניהם מתעסק הוא מדיניות המלחמה של המחתרת והיקפה. ההנחיה השנייה אותה נותן מתארת את שיטת המלחמה של האצ"ל. לעומת ההדגשים הקודמים האחרונה שבהן היא חינוך צעירי הארגון למוסריות וטוהר הנשק. כרוז זה פורסם בסביבות חודש נובמבר 1946.