נאומו של ח"כ מ. בגין בסוף הדיון הכללי בוועידה הארצית השמינית

בגין נואם בסיום הדיון הכללי של ועידת חרות השמינית. בגין מתיחס לבקשה של הציר הצעיר אולמרט שבגין יתפטר עקב כשלונותיו כיו"ר התנועה בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות. בגין מפרט את קורות התנועה מהכנסת הראשונה, ומסביר למה התפטר לאחר הבחירות לכנסת השניה, ומדוע חזר, ומתיחס לשאר הכשלונות שיחסו לו. בגין מסביר שההישגים אליה הגיע חרות במשך השנים גברו על העובדה שמפלגות אחרות הפעילו לחצים כלכליים, והשמיצו את חרות, ושנאו אותה, ואותו כעומד בראשה. כמו כן חרות לא התפשרה בנושאים שהיו חשובים לה כמו הזכות על ארץ-ישראל השלמה היחסים עם גרמניה והשילומים. בגין מסביר את חילוקי הדעות עם הליברלים בדרך להקמת גוש חירות-ליברלים, ועל המגעים עם סיעות נוספות בכנסת הנוכחית, שעלו בתוהו.

למה לנו אלטרנטיבה

במאמר זה, בגין דן במשמעות האופוזיציה, כאלטרנטיבה שלטונית, במדינה דמוקרטית. בגין טוען שקיימות היום מדינות רבות המכנות עצמן דמוקרטיות, אך הצבא שולט על בית הנבחרים, או שאין עליונות המשפט על השלטון. בגין טוען שחשוב מאוד שהאופוזיציה תהווה אלטרנטיבה לשלטון, והאיחוד של הליברלית וחירות קידם צעד לאלטרנטיבה כזו. בגין טוען שראשי המתכחשים לצורך באלטרנטיבה הם הפרוגרסיבים לשעבר, שבעבר טענו את ההפך, ושכמותם, גם מפלגות קטנות אחרות לא מתנגדות לשלטון על מנת לקבל ממנו הטבות, ולהיות בממשלה, וכך מתדרדרת החירות בישראל. גח"ל אמנם לא החליפה את השלטון עדיין, אך ההזדמנות לא נעלמה, והיא יכולה להוות אלטרנטיבה ראוייה בבחירות כשיתקיימו.

חוטים נקרעים

במאמר זה בגין מכנה את ממשלת אשכול 'הממשלה הסוציאליסטית ביותר'. בגין עובר על המפלגות השונות ומנתח את תפקידן במצב זה. בגין טוען כי מדיניות הממשלה גורמת לשביתות מרובות ודרישה לפרנסה מינימלית בציבור, כל זאת למרות סכומים גדולים שקיבלה המדינה ב-18 שנותיה. כמו כן, מדבר בגין על הפגיעה בפרסטג'ה בכך שכלפי ארצות הברית מציגה הממשלה את המדינה כמדינה מתפתחת (כלומר לא מפותחת) ועם זאת מעבירה כספים למדינות אפריקאיות. בגין מציין גם את תופעת הירידה מהארץ, וההפסקה בעלייה כתוצאה של המדיניות הכלכלית של הממשלה.

בין גח"ל ורפ"י

במאמר זה, בגין תוהה על התנהלותה של רפ"י באופוזיציה, לאחר הקמת הממשלה החדשה ברשות אשכול. בגין טוען שלא נכון להגיד שרפ"י לא פועלת נכון בכך שהיא לא נותנת תקופת חסד לממשלה מיד עם היבחרה. רפ"י היא מפלגת אופוזיציה, ולכן תפקידה להתנגד אם תרצה בכך. כמוכ כן טוען בגין, שאם בן-גוריון טוען שהוא יודע שההחלטות המתקבלות בממשלה ובמשרד הבטחון מסוכנות אין להיות אדישים לכך. בגין מציין כי גח"ל היא הגדולה שבין סיעות האופוזיציה, אך היא לא צריכה לגיטימציה או אישור מהשניה לה – רפ"י. אך כפי שקיים שיתוף פעולה בין שתי סיעות אלה ברשויות מקומיות מסויימות יתכן כזה גם לצרכי אופוזיציה.

הישיבה העשרים-ואחת של הכנסת השישית – יום רביעי כ׳ טבת תשכ״ו (12 ינואר 1966) – הרכב הממשלה החדשה ותכניתה – דיון

נאומו של בגין בכנסת אחרי הרכבת הממשלה של לוי אשכול. בגין מגנה את הממשלה החדשה על כך, שחלק ניכר משריה אינם חברי הכנסת. בגין מאשים את ההנהגת הקואליציה בהתנהגות לא-מוסרית שגורמת ל-"דמורליזציה" במדינה. בגין מתריע על בעית חימוש מדינות ערב ודורש ממשלה לפעול בנושא. בגין מתריע בפני חימוש גרמניה בנשק להשמדה המונית. בגין מתאר תכנית חקיקה של גח"ל בכנסת החדשה בנושאי הפנים.