סיעת תכלת לבן בהסתדרות הכללית (נאום הסיכום בויכוח בועידה הארצית השביעית של תנועת החרות – 22.1.63)

הוועידה מטילה על המרכז לנקוט בצעדים הדרושים למען תוקם סיעת עובדים בתוך הסתדרות העובדים הכללית מקרב חבריה שהם חברי תנועת החרות. הנאום מתייחס לפולמוס החריף שהסעיר את הועידה, הנאום מלא בהתייחסויות אישיות לדרך הויכוח ותוכנו ורצוף בשנינות ודוגמאות ומשלים היסטוריים, הן בהקשר של התנועה, ראש בית"ר ואף תיאור ויכוחו עם בגין בועידה ב 38, והן בהקשרים רחבים יותר (התייחסות לכינוי ליהודי כ'עמלק', קרבות נפוליאון). בגין מנתח את הסיבות להצטרפות להסתדרות העובדים הכללית, מקשר את המהלך למשא ומתן עם המפלגה הליבראלית, ועומד על החשיבות של שבירת הרוב המוחלט של מפא"י בהסתדרות). כמו כן, בגין מתייחס לחיוב שחילוקי הדעות החריפים בוועידה ובחשיבות של הדברים לתנועה דמוקרטית ולאוטונומיה של ההסתדרות הלאומית כמנגנון עצמאי.

התקופה ובעיותיה, הבנין ויסודותיו

הנאום בועידת חרות, בתחילת הנאום עוסק בגין בהעלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לארץ ישראל, במהלך הנאום מציין בגין את חשיבות הדיוק במילותיו של ז'בוטינסקי.

הראשון של החמישית

במאמר זה מסכם בגין את המושב הראשון של הכנסת החמישית. בגין סוקר את המפלגות השונות וטוען בין היתר כי לדעתו לאחדות העבודה לא צפויה הצלחה רבה בבחירות לכנסת ה-6 וכי היא תמשיך לשאוף להמשך השותפות עם מפא"י. בגין טוען כי לדעתו יש סיכוי סביר שהכנסת ה5 תחזיק מעמד עד סיום כהונתה. בגין טוען עוד כי לא כמו בעבר מפא"י נחלשה ומתקשה לתפקד בממשלה . בגין עוד מציין שנשתנה היחס בקרב העם ל"חרות" וכי העם מבין שהוא זקוק ל"חרות".

נמוך מן החגורה

במאמר זה בגין יוצא נגד דברי בן –גוריון שטען כי רוזן (מהליברלים, לשעבר הפרוגרסיבים) טעה בכל הויכוחים המדיניים בישיבות הממשלה וכי מעשיו גרמו בכיה לדורות. בגין טוען כי אחריותו של בן –גוריון לא פחותה מאחריות של רוזן שכן הממשלה נושאת בעקרון האחריות המשותפת. בגין טוען עוד כי הוא יודע במה מדובר אך לא יפרסם בשל עיקרון הסודיות, עוד טוען בגין כי רה"מ עשה עוול לרוזן שלא יכול להגיב על דברי רה"מ בשל עיקרון הסודיות. בגין יוצא במאמר זה גם נגד דברי רה"מ שתקף את מפ"ם על כך שהיתה נגד הקמת המדינה, בגין מזכיר לרה"מ כי גם הוא היה נגד הקמת המדינה.

נאום התשובה למר בן גוריון מתי עוד ראית את הנולד?

בגין משיב לטענותיו של בן גוריון כי הדורשים ביטול הממשל הצבאי אינם רואים את הנולד ומפקירים את בטחון ישראל. בגין מזכיר ארועים הסטוריים בהם בן גוריון הינו מופת לראיית הנולד, ומציין את חבריו לממשלה של בן גוריון שבתקופות אחרות (בעיקר לפני בחירות) דרשו בעצמן ביטול הממשל הצבאי.