העיתון מדווח על מסיבה שנערכה ב 19/2 באופקים במסגרת מפעל התרמה לבית ז'בוטינסקי .בגין בנאומו העלה על נס את רעיון המרד שאיפיין את התנועה. בגין הודה לתושבי אופקים שעל אף שהם מחוסרי עבודה, הם תורמים למען מפעל ההתרמה.
נאום בגין בהיכל התרבות בעצרת במלאת 20 שנה להכרזת המרד נגד השלטון הבריטי ע"י הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל, עליו דווח בחרות בגליון יום האתמול. בדברים מוקיר בגין את פעילות המחתרת ופעילותם של לוחמי חופש אחרים בהיסטורית היהודית והאנושית. בגין עומד על חמישה יסודות למרד: הרגש, ההגיון, הטקטיקה, האסטרטגיה והפילוסופיה.
העיתון מדווח על קבלת הפנים שנערכה ללוחמי המחתרות מארופה ע"י לוחמי האצ"ל במלון המלך דוד. בגין בנאומו סיפר כי לפני 18 שנה התהלך במקום שבו הם עומדים כעת (מלון המלך דוד ) הגנרל ברקר הבריטי ואילו כיום נמצאים כאן חיילי האצ"ל וגנרלים מצטיינים ובהם הגנרל קניג הצרפתי. בגין ייחס חשיבות לזכר העבר לזכר היות העם היהודי עם משועבד אשר העלה את נס המרד וזכה לגאולה.בגין ציין עוד כי התכנסות זו במלון מציינת את נצחון גור אריה יהודה וכי יש לתת כבוד לכל לוחמי המחתרות כולל ללח"י ואף להגנה. עוד ציין בגין את הכבוד שיש לתת גם לחיילי צה"ל ולמורדי גטו ורשה. בגין הביע את תקוותו כי בקרוב העם היהודי יזכה לשיחרור הר הבית.
במאמר זה המוקדש לציון 20 שנה להכרזת המרד במשטר הבריטי ע"י האצ"ל דן בגין גורמים השונים שהולידו את המרד. בגין מציין שבין הגורמים השונים שהולידו את המרד ניתן לציין את הקשר הניצחי בין העם היהודי לא"י ,את השמדת העם היהודי בגולה, ואת תורתו של ז'בוטינסקי. בגין מחלק את ה"מרד" ל5 תקופות עיקריות : 1) ינואר 1944 עד נובמבר 1944 –בה נקבעה האסטרטגיה והטאקטיקה של המלחמה המחתרתית והונחו היסודות הארגוניים לצבא מחתרת לוחם. כמו כן הארגון חולק ל4 חטיבות :ח"ק ,חת"ם, צ"ם וי"ם; 2)נובמבר 1944 עד ספטמבר 1944 – תקופה זו אופיינה ע"י ה"סזון" שבו נרדפו אנשי האצ"ל ע"י אנשי ההגנה שהסגירה אותם לידי הבריטים. אנשי האצ"ל פוטרו מעבודתיהם וילדיהם סולקו מבתי הספר; 3)ספטמבר 1945 עד יולי 1946; 4)יולי 1946 עד דצמבר 1947; 5)דצמבר 1947 עד 15 במאי 1948.
נאום בגין בכנסת בו הוא מאשים את הממשלה באחריותה להוצאה לאור של ספר במשרד הבטחון ובו עיוותים ודברי הסתה כנגד תלמידי ז'בוטינסקי, אנשי המחתרות ועולי הגרדום. בגין עוקץ את הממשלה ושואל האם ישראל בר השתתף בערכתו. הנאום מופיע בדברי הכנסת מיום 25/12/1963
