בכרוז זה מתאורות ההתקפות על מרכזי הבולשת בירושלים ויפו אשר התרחשו בליל כ"ד טבת ע"י האצ"ל ולח"י. באותו מועד התקיף האצ"ל את מחנה הצבא הבריטי בתל אביב והכניעו 40 שוטרים בריטים. הכנעה זאת משקפת את ההבדל המהותי בין האצ"ל הפועל במוסריות לבין הבריטים אשר פוגעים בחפים מפשע. תאריך פרסום מדויק של כרוז זה אינו ידוע.
תנאי ההסכם בין שלושת המחתרות אשר התאחדו יחד ליצירת תנועת המרי העברי. הסכם זה אושר ונחתם בסביבות סוף אוקטובר 1945.
בכרוז זה מתאר בגין את מלחמתה של ממשלת הדיכוי, הממשלה ההבריטית, במחתרות העבריות בניסיון לחסל את הנוער העברי הלוחם ללא הצלחה. אחד הפתרונות שמוצאת הממשלה היא לבקש מאנשים מתוך היישוב להסגיר את אנשי המחתרת. בגין טוען שזהו מצב של חוסר אונים אשר מוכיח לכולם כי הממשלה הבריטית אינה מסוגלת לשלוט. וזוהי גם אחת התוצאות הראשונות, הממשיות של מלחמתם בבריטים. בנוסף,הנוער הלוחם מבין אמנם את ערכה הפוליטי של הקומפרומיטציה אשר הוא גרם, בדמו ובמאמציו, לשלטון הדכוי, אולם לא לזו נשואות עיניו, אלא למטרה האמיתית, לירידתו של שלטון הדיכוי ולסלילת הדרך בפני הממשלה העברית.
בכרוז זה בגין מתאר את הכרתה הפורמלית של הסוכנות היהודית בידי ממשלת בריטניה. הוא טוען שהכרה זו נבעה בזכות פעולותיה התוקפניות" של המחתרת היהודית הלוחמת, האצ"ל. הם אשר גרמו לסוכנות לעלות מגנזכי הארכיון ולהעלותה למעמד של נציגות רשמית. כלומר הממשלה הבריטית הבינה שהיא צריכה לחפש, איפוא, "בן-ברית" במלחמתם להשמיד את המחתרות הלוחמות ולצורך כך עליה להכיר, למען מטרה זו, במוסד עברי אשר עוד אתמול ראו בו סכנה פוטנציאלית לשלום הארץ. אמנם זוהי עובדה משמחת לכל ציוני. אך עליה לזכור כי לאחר "חיסולו" של הארגון הצבאי הלאומי בארץ- ישראל, לא יאחר תורה לבוא והממשלה תנהג כלפי הסוכנות באותה הדרך, מכיוון שניצלה את כל משאביה ואין בה יותר צורך.
כרז זה יצא בעקבות נסיונות לאיחוד הלח"י והאצ"ל שלא צלחו, אך בעקבות גירוש 251 אסירי המחתרת לאריטראה, איחדו כוחותיהם למבצעים קרב משותפים. בכרוז זה נטען כי הלחימה היא הדרך היחידה להאבק בשלטון הדיכוי, הן בקרב, והן בזירה פוליטית עולמית. בגין טוען כי אין צורך בהצטדקות, שכן המלחמה הזו מוסרית שכן בגידת הבריטים הפקירה את האחים באירופה.
