אהבת השנאה (חלק 2)

במאמר זה המורכב משני חלקים (החלק הראשון פורסם בגליון חרות מה- 1/5/64) בגין דן בתגובתו של בן–גוריון נגד ההחלטה להעלות את עצמות ז'בוטינסקי ארצה ובשנאה הגלומה בתגובה זו. בגין תוקף את בן –גוריון על התנגדותו להעלאת הארון. בגין הזכיר כי במשך קרוב ל-15 שנה מנע בן –גוריון את העלאת הארון ועתה הוא ממשיך להתנגד לכך. בגין טוען כי מה שמאפיין את בן–גוריון בהתנהגותו כלפי ז'בוטינסקי זה שנאה, קנאה ונקמנות. וזאת משום שז'בוטינסקי היה זה אשר הגה את רעיון המדינה העברית, המילטריזם ואת תורת המרד. בגין טוען עוד כי שנאתו וקנאתו של בן–גוריון לא נותנת לו כל מנוח והוא אף מסלף את ההיסטוריה וטוען כי הגדוד שהוקם במלחמת העולם הראשונה ע"י ז'בוטינסקי היה גדוד בכפיה ועל כן שני הגדודים האחרים, שהוקמו בהתנדבות, היו חשובים יותר.

נעלן באהבה, בהדר, בחרות קודש

דברי בגין בישיבה משותפת של המסודות המרכזיים לתנועת ז'בוטינסקי בבית סוקולוב שדן בהכנות להעלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי ארצה. בגין תיאר בדבריו בין השאר את התרוממות הרוח שפוקדת את התנועה ממהלך זה ועל המתח סביב נוסח החלטת הממשלה. בגין סיפר בין יתר דבריו על פגישתו עם רעיית ז'בוטינסקי יוהנה בינואר 1949 בארה"ב. בגין הציע לה לעלות לארץ אך יוהנה סירבה וטענה כי ברצונה להיות עם בעלה גם במותה והביעה את תקוותה כי ביום מן הימים יועלו עצמותיה לארץ יחד עם עצמות בעלה. עוד הביע בגין בנאומו את תקוותו כי בעת הלווית ז'בוטינסקי ידגל צה"ל את נשקו לפני ארון.עוד הביע בגין את סיפוקו על כך שבנו של זאב ז'בוטינסקי, ערי הביע את הסכמתו להעלאת הארון לאחר שמולאו כל הסעיפים בצוואה. דיווח על הנאום פורסם בחרות ב 8/4/64 בע"מ 1-2.

מ. בגין: זה היום ייחלנו לו – בא

העיתון מדווח על הודעת בגין בכנס של מרכז "חרות" ב15/3 על החלטת ממשלת ישראל להורות על העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי ורעיתו יוהנה ארצה. בגין בירך בכנס תכלת לבן את הממשלה על החלטתה והודה במיוחד לרה"מ אשכול.בגין הזכיר כי 24 שנים הם נלחמו למען רגע זה . בגין הקריא את הפיסקה מצוואת ז'בוטינסקי המתיחסת לבקשתו המפורשת שממשלת ישראל תורה על העלאת עצמותיו ארצה.

מוסד חדש – רמטכ"לים לשעבר

במאמר זה מתייחס בגין לרצונו של בן גוריון, שאינו עוד ראש ממשלה, לשוב לשלטון ולשנות את שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות. לטענתו של בגין, מדובר בניסיון לתת רוב למפא"י בכנסת, בעו אין לה רוב בעם. בן גוריון ניסה לגייס רמטכ"לים לשעבר לצורך עניין זה, ובגין מציג עמדה שלפיה אל להם לגנרלים לשעבר, שלא נוטלים חלק פעיל בפוליטיקה, להתערב בעניינים פוליטיים באצטלא של רמטכ"ל לשעבר. בנוסף מבקש בגין להכניס לפרופורציות את העלבון שחשו אנשים מכך שבן גוריון הגדיר את משה דיין כרמטכ"ל הטוב ביותר, וטוען כנגדם שהם לא הבינו את ההתרגשות של יוצאי המחתרות מהשכחתם וממחיקתם המכוונת מן ההיסטוריה של הקוממיות

מר דיין, או הממשלה כולה חייבים בהתפטרות

העתון מביא את נאומו של בגין בהגשת הצעת אי האמון של "חרות" שהוגשה בכנסת ב 24/02/1964 בעקבות גילויו של דיין על כך כי לבון התבקש בזמנו לאשר את הפעולה במצרים (עסק הביש) שבועיים לאחר שכבר בוצעה. בגין תהה מדוע דין פרסם זאת רק עכשיו? מדוע דיין לא גילה זאת לפני ועדת השבעה? מדוע הורה דיין לאדם השלישי לשקר לפני ועדת החקירה? בגין קבע כי כל הממשלה אחראית לדברי דין ועליה להתפטר בעקבות כך. הצעת אי האמון של "חרות" נדחתה לבסוף. בגין בנאומו הקדיש גם דברים לציון י"א באדר ו-44 שנה לנפילת טרומפלדור וחבריו. בגין טען כי הקרבות שבהם הם השתתפו היוו מקור אדיר למעשי גבורה וכי מדור לדור לא נשפך דם טהור מדם חורשי תל –חי. הנאום פורסם בדברי הכנסת, כרך 39.