Subjects: לאומיות

במאמר זה בגין בוחן את מצבנו כעם – האם יש לעם חירות, מולדת, ויכולת לקיים מדינה. בגין טוען כי את החירות הלאומית שלנו כבשנו והשגנו בכוחות עצמנו, אך עדיין יש מקום לשיפור בענין החירות הפרטית של האדם, שלא תוכל להתקיים כל עוד אין הפרדה בין מפלגה לפרנסה. לענין מולדת, בגין טוען כי בעם שלנו המולדת אמורה להיות לא איפה שנח לי, אלא איפה שהמולדת שם נח לי, בגין מביע צער על אחוזי היורדים מהארץ. לענין קיום המדינה, נראה שאנו מוכיחים את יכולתנו בהשוואה לעמים אחרים תאריך מדוייק לא ידוע, כנראה בשנת 1964 (18 למדינת ישראל)

בגין מתיחס לברית שמתפתחת בין מצרים סוריה ועיראק, וטוען שמצב זה יכול להוות איום על ישראל אם יוצבו כוחות בירדן. בגין מתייחס למצב הכורדים בעיראק, וטוען שיש להתערב לפני שיתבצע רצח עם. בקשר למדענים הגרמנים במצרים, בגין מסביר שהאיום לא בלעדי לנשק קונבנציונלי בלבד, אלא כל פעם שאויב מתחמש זו בעיה. כמובן שחמורה אף יותר לענין נשק לא קונבנציונלי, אבל גם על זה ישראל תצליח להתגבר. בגין טוען שאם הממשלה החדשה שקמה בראשות אשכול תהיה זהה לזו של בן גוריון, הם לא יתמכו בה, וכן שפרס שמונה לסגן שר הבטחון בממשלה החדשה לא ראוי למלא תפקיד זה לאור מעשיו האחרונים.