Subjects: לאומיות

הישיבה המאה–ושלוש של הכנסת העשירית יום שלישי, ח` בתמוז התשמ"ב 29 ביוני 1982 – הודעת הממשלה על המצב המדיני–הביטחוני

By

בגין יוצא נגד טענות העולות בעולם לגבי התנהלות צה"ל בלבנון וטוען שצה"ל והממשלה בכל רמה ודרג עושים כל שביכולתם כדי למנוע פגיעה באזרחים. בגין טוען שהתקפות אלו הן צבועות, לאור מדיניות ההפצצות המכוונות למרכזי אוכלוסין למשל במלחמת העולם השנייה. בגין מדווח על המאמץ הדיפלומטי לנטרל את התעמולה הפלשתינית, ובפרט על חילופי מכתבים שלו עם הנשיא רייגן ועל הפגישה עם נציגי האינטרנציונל הסוציאליסטי. בגין טוען שהתקדמות לעבר ביירות נבעה מסירוב אש"ף לנצור את האש, שחייבה את צה"ל להגיב. בגין טוען שבתחילת המבצע הממשלה התנגדה לכניסה לביירות, אך במצב הטקטי הקיים אין לשלול אופציה זו בפומבי. בגין טוען שהמטרות של המבצע הושגו: הוסר איום טילים על צפון הארץ, טילי הנ"מ סוריים "הוצאו" מלבנון, ההתנגדות הצבאית של סורים ואש"ף נשברה. בגין מצהיר שהתנאי של ישראל להפסקת הלחימה היא יציאה של אש"ף מלבנון. בגין שולל כל אפשרות שישראל תיסוג מהדרישה הזאת. בגין טוען שהמטרה האת תושג בזמן הקרוב. בגין קורא לאחדות לאומית ומודה לראשי המערך על קריאה דומה. בגין מהלל את חיילי צה"ל ומפקדיו.

הישיבה התשעים וחמש של הכנסת העשירית – יום שלישי, יז בסיוון התשמ"ב, 8 ביוני 1982 – הצעת סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון להביע אי–אמון לממשלה נוכח החלטתה לפתוח במלחמה ולפלוש ללבנון

By

בגין מזדהה עם צער של משפחות החיילים שנהרגו בלבנון. בגין מדגיש שהמבצע הינה מימוש זכות של מדינת ישראל להגנה עצמית. בגין מדגיש שהממשלה לא הייתה יכולה שלא להגיב לאחר פגיעה בשגריר ארגוב – גם יהודי אזרח ישראל וגם שגריר המדינה, משמש כסמל לכבוד הלאומי שלה. בגין מצהיר, שלאחר שארגוני טרור מלבנון הפכו את האוכלוסייה האזרחית למטרה הממשלה פעלה כדי להבטיח ביטחון לאזרחים יהודיים. בגין מכריז, שבדור השואה ישראל לא תאפשר לאף גורם לאיים על ילדים יהודיים. בגין טוען שקיימת הבנה בינלאומית ותמיכה בעמדתה הזאת של ישראל. בגין טוען שמדובר על מבצע שמטרותיה – קו של 40 ק"מ מהגבול שיבטיח שקט לתושבי הצפון. בגין פונה לנשיא אסד וקורא לא לשמור על ניטרליות במהלך המבצע ומבטיח שעם צבא סורי לא יפתח בלחימה צה"ל לא יתקוף את סורים בלבנון. בגין מכריז שישראל לא מעוניינת בשינוי כלשהו בגבול לבנון וחותרת רק להחזרת השקט לגבול הישן.

הישיבה השמונים של הכנסת העשירית יום שלישי, י"א באייר התשמ"ב 4 במאי 1982 – הודעת הממשלה על המצב המדיני

By

בגין מודיע לכנסת על הקשיים בביצוע ההסכם עם מצרים. בגין טוען שההפרות מצד מצרים לא יישארו ללא תגובה, אך מביע תקווה שכל הצדדים יפעלו לביצוע ההסכם. בגין מדגיש שהאוטונומיה שעליה מדבר ההסכם אינה מדינה. בגין מצהיר שהממשלה החליטה, שבשום הסכם עתידי ישראל לא תפנה יישובים. בגין מודיע, שלפי החלטת הממשלה "אל-על" לא תטוס בשבת. בגין מדגיש ערכה של שבת במסורת היהודית וטוען, שהמהלך מהווה שמירה של הסטטוס-קוו, כיוון שלפי ההסדר שירותים ציבוריים אינם פועלים בשבת. בגין מדגיש, ששבת הינה ערך מוסרי שלא תיתן לעמוד אותו במונחי רווח והפסד כספיים. בגין פונה לעובדי אל-על ומציע להם להקפיא את דרישותיהם הכלכליות על-מנת להחזיר את החברה לרווחיות. בגין גם מבקש מהכנסת לאשר את צרופו של אהרון אוזן לממשלה כשר הרווחה.

הישיבה השישים–ושבע של הכנסת העשירית יום חמישי, ט` באדר התשמ"ב 4 במרס 1982 – ישיבה מיוחדת לכבודו של נשיא צרפת מר פרנסואה מיטראן

By

נאומו של בגין בכנסת לכבוד נשיא צרפת שביקר בישראל. בגין מדגיש את ידידות המיוחדת של העם היהודי כלפי צרפת. בגין מזכיר את תפקידה של פרשת דרייפוס בהיסטוריה של ציונות. בגין טוען שצרפת בעיני היהודים הפכה להיות מזוהה עם מאבקפ של "דרייפוסרים". בגין מדגיש את תפקידה של המהפכה הצרפתית בקידום האידאלים של חרות וקידמה. בגין מדגיש שזוהי המהפכה היחידה שנאבקה נגד שיעבוד פנימי והצליחה לשחרר את עמה. בגין משווה את המהפכה הצרפתית עם מלחמת העצמאות האמריקאית, שלטענתו הייתה מלחמת שחרור נגד דיכוי קולוניאלי ועם המהפכה הרוסית, שהסתיימה בשעבוד הקומוניסטי. בגין טוען שיחסים בין צרפת וישראל ידעו עליות וירידות, אך ישראל לא הפסיקה להיות ידידה של צרפת. בגין מביע את תקוותו שהנשיא החדש מיטרן יחדש את הידידות. בגין טוען, שהמכשול העיקרי לחידוש הידידות בין המדינות היא התמיכה של צרפת בהקמת המדינה הפלסטינית. בגין מנמק את התנגדותו להקמת המדינה הפלסטינית ומביע תקווה לחידוש הידידות בין צרפת לישראל.

הישיבה הארבעים ושש של הכנסת העשירית – יום שני, כ"ג בטבת התשמ"ב, 18 בינואר 1982 – ההתרחשויות בפתחת-רפיח

By

בגין טוען שלא בפעם ראשונה מתרחש בישראל ויכוח על חלוקת הארץ. בגין טוען שלא ניתן להצדיק "ריאליזם מזויף" שמתכחש לקשר ההיסטורי בין ארץ-ישראל לעם היהודי. בגין טוען, שהקשר הזה הוא יסוד הזכות של העם לארץ. בגין טוען ש-"שאלת הערבים" בארץ קיימת, אך לא ניתן להצדיק החזקת שטחים מלפני 1967 ולגנות החזקת שטחים ביו"ש על סמך זה שיש שם אוכלוסיה ערבית. בגין טוען שהתוצאה היחידה האפשרית של חלוקת הארץ – מדינה עצמאית של ארגוני טרור וחידוש של שפיכות דמים. בגין טוען שפטרון היחיד הוא התכנית האוטונומיה מלאה כפי שהוגדרה בהסכמי קמפ-דוויד. בגין קורא לממשלות ערב, ובפרט למלך חוסיין להתכנס לוועידה שתדון בביצוע תכנית זו.