בתקופה של מתיחות ביטחונית גוברת ומשבר אמון בממשלת מפא"י, בגין מציג בלהט ובחדות את עמדת תנועתו: מחויבות לנאמנות פנימית, שמירה על כבוד הכנסת, והכרח לפעולה דחופה מול מפנה גורלי ביחסי הכוחות בין ישראל לאויביה. הנאום משלב ביקורת חריפה על הממשלה, קריאה אסטרטגית להתמודדות עם איומים קיומיים, וחזון לאומי המבוסס על מורשת ז'בוטינסקי, תוך הדגשת דחיפות הזמן כגורם מכריע. הנאום נישא ב-11 במרץ 1956, חודשים ספורים לפני פרוץ מבצע קדש, במושב ה-5 של המועצה הארצית של תנועת "חרות"
במאמר זה מתייחס בגין לבקשת תושבי המושב ביינון להצטרף לתנועת "חרות" ועל כך שמפא"י בעקבות בקשה זו פיטרה את עובדי המושב מעבודתם. בגין יוצא בחריפות נגד פיטורי העובדים וטוען כי מפא"י שונאת שנים את תנועת ז'בוטינסקי וכי על תושבי ינון התימנים לדעת זאת.בגין טוען כי הפיטורים הם שערוריה וכי זה מה שקורה כאשר מפלגת השלטון שולטת על הכסף ועל מקומות העבודה בארץ.בגין קורא לאוהדי "חרות" להקים קרו אבטלה למתישבים ולתרום כסף לינון.
תגובת בגין לבקשת תושבי המושב ינון להצטרף לתנועת "חרות" ועל כך שמפא"י בעקבות בקשה זו פיטרה את עובדי המושב מעבודתם.
מאמר ביקורות על התנהלות הממשלה בקשר לשביתת המשכילים המתקיימת. בגין תוהה מדוע הממשלה מתעקשת לא לקיים הבטחות שכבר הבטיחה בתואנה של צרכי חרום, אבל משקיעה כספים רבים בפילוג הקיבוצים. כמו כן מושמעים דברי ביקרות לדבריו של בן-גוריון שהשתמש בביטוי 'אויב מעמדי' המרמז על מלחמה בתוך ישראל ולא על אויביה מבחוץ. מאמר שנמצא בארכיון האישי של מנחם בגין, בכתב יד, פורסם ב'חרות' כמאמר מערכת ללא חתימה.
במאמר זה בגין מתייחס לפרדוכסים ישראלים שונים.בהתייחסו לשביתת האקדמאים תמה בגין על השינוי שחל באנשי המפלגה הפרוגרסיבית עד כך שבתמיכתה בשביתה נדבקה בשנאת הפשרה ובאהבת הקיצוניות עד כדי כך שמפא"י טענה כי הפרוגרסיבים הם חבלנים. בגין גם תמה על כך שתחנת השידור הפוליטית "קול ישראל" שידרה לטובת השביתה .בגין טוען כי זה מוכיח ששלטון מפא"י וההסתדרות במדינה הולך ומתערער. בגין טוען עוד כי הפועלים מתחילים להתעורר ולראות את השחיתות הרבה של מפא"י וכי שליטתה האידיאולוגית של מפא"י על ציבור הפועלים לא כפי שהיה בעבר. בגין מזהה ששלטון מפא"י על הנפש מתמוטט והולך ושלטונה על החומר הולך ומתרחב ומתבטא במפעלים , בתי חרושת , בתי קולנוע ועוד.
