במאמר זה, בגין מגיב לתגובתם של שר החוץ לבון וראש הממשלה שרת, על מצב היחסים עם ארה"ב. בגין טוען שהמצב לא נוצר "בגלל המצב האובייקטיבי" כדברי לבון, אלא באחריות הקברניטים, ופעולתם, המוּנעת מאשליה שייתכן שלום בתנאים הקיימים. בגין טוען כי הסכמה לתנאי אי ה"התשפשטות" של אמריקה מחייבת מניעת עליה המונית שכן, ריבוי משמעותי באוכלוסייה יחייב "התפשטות". והפתרון היחידי למצב שנוצר הוא החלפת הקברניטים.
העיתון מדווח על נאומו של בגין בכנסת ב3/3 בה תקף את מדיניות הממשלה המובלת ע"י רה"מ ושר החוץ שלה שרת. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת 3.3.1954
העיתון מדווח על נאומו של בגין בכנסת ב3/3 בה תקף את מדיניות הממשלה המובלת ע"י רה"מ ושר החוץ שלה שרת. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות 4.3.1954
בגין מביא את ברכתו לכבוד לראש השנה לשנת תשי"ד. בגין מביע תקוותו כי נציב בית"ר פתחיה שמיר ואחרים הנמצאים בכלא מחמת התנגדותם להסכם עם הגרמנים ישוחררו וכי יבוא היום וכל העם יתגאה בהם. עוד מביע בגין את תקוותו לשיחרור מהיר של הארץ ואיחוד י"ם.
המאמר שלפנינו עוסק בוויכוח היסטורי מכונן שהשפיע על המאבק הציוני להקמת מדינה יהודית ריבונית. במרכז המאמר עומדת השאלה הטעונה: האם השימוש בכוח היה הכרחי, מותר או אפשרי כדי לממש את זכותו של העם היהודי למולדת חופשית? בגין מציג שני מחנות מנוגדים בקרב הציבור היהודי: אלו שדחו את השימוש בכוח, ותמכו בדיפלומטיה, עליונות מוסרית או רכישת קרקעות בדרכי שלום, ואלו, כמוהו, שראו בהתנגדות מזוינת אמצעי הכרחי לשחרור לאומי. המאמר, שנכתב חמש שנים לאחר קום המדינה, משקף את תוצאות הוויכוח האידיאולוגי הזה, מבקר את מדיניות ההנהגה הישראלית לאחר העצמאות, ומדגיש את המתח המתמשך בין המושגים "זכות" ו"כוח" בעיצוב גורלה של האומה
