נאום בגין בכנסת עם השבעת ממשלת אשכול בה הוא מתייחס למשבר הטילים והמדענים הגרמניים במצרים, לתפקיד האופוזיציה בפרלמנט ובדמוקרטיה, לברית בין למצרים סוריה ועיראק והחשש מהשתלטות נאצר על ירדן, ולטבח הכורדים בעיראק. בגין מנתח את יתרונותיה של ישראל מבחינה בטחונית על שכנותיה.
העיתון מדווח על דברי בגין שתקף בדיון בכנסת ב-4 ביוני 1962 את ראש הממשלה דוד בן-גוריון וטען כי אין לדעת מתי ראש הממשלה דובר אמת: כאשר הוא טוען שאי כיבושה של ירושלים העתיקה, חברון והמשולש הוא בכיה לדורות או כאשר הוא טוען כי אם כן היינו כובשים אזורים אלה זו היתה בכיה לכל הדורות, משום שבמקום מדינה יהודית היתה קמה מדינה ערבית. עוד טען בגין כי סיעתו מציעה להוסיף סעיף מיוחד לחוק המעבר האוסר איזכור דעות או הודעות או הצעות מישיבות ממשלה. בגין מציין כי כל איזכור שכזה מישיבות הממשלה פוגע בעקרון האחריות המשותפת. הנאום המלא התפרסם בגליון ה -7 ביוני 1962 של עיתון חרות.
נאום בגין בכנסת בישיבה שבה צפויה לאשר הכנסת את החלפתו של שר התחבורה (יצחק בן אהרון). בגין תוקף בחריפות את בן גוריון, שעוזב את המליאה בתחילת הדברים וטוען כלפיו שהוא מזלזל באופוזיציה. בגין קרא לרה"מ לפרוש מהחיים הפוליטיים והצביע על כך שקיים בציבור חוסר אמון במפא"י, ושמפא"י מפעילה לחץ חברתי וכלכלי על הציבור. בגין תקף גם את רה"מ על כך שטען כי "חרות" טענה שמלחמת השיחרור נחשבה כט' באב שלישי, ובגין הכחיש זאת. כמו כן, יש דיון על הצעת חוק של בגין, שהתפטרות של שר תחל 48 שעות מהגשת מכתב ההתפטרות אלא אם כן השר חוזר בו. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת 28.5.1962
נאום בגין בכנסת בישיבה שבה צפויה לאשר הכנסת את החלפתו של שר התחבורה (יצחק בן אהרון). בגין תוקף בחריפות את בן גוריון, שעוזב את המליאה בתחילת הדברים וטוען כלפיו שהוא מזלזל באופוזיציה. בגין קרא לרה"מ לפרוש מהחיים הפוליטיים והצביע על כך שקיים בציבור חוסר אמון במפא"י, ושמפא"י מפעילה לחץ חברתי וכלכלי על הציבור. בגין תקף גם את רה"מ, על כך שטען כי "חרות" טענה שמלחמת השיחרור נחשבה כט' באב שלישי, ובגין הכחיש זאת. כמו כן, יש דיון על הצעת חוק של בגין, שהתפטרות של שר תחל 48 שעות מהגשת מכתב ההתפטרות אלא אם כן השר חוזר בו. הנאום המלא מובא גם בעיתון חירות שפורסם ב- 29.5.1962 .
בי"א באייר תשכ"ב, הגישה תנועת החרות הצעת אי אמון בממשלת בן גוריון. הנימוקים להצעה, שהוצגה על ידי חבר הכנסת יוחנן בדר, היו בעיקר כלכליים. בתגובה לכך, עלה ראש הממשלה דוד בן גוריון לנאום, ובחר לשים בצד את הנושאים הכלכליים, ולדון בנושאים היסטוריים. במהלך נאומו, אמר בן גוריון כי ממשלותיו הביאו לעם שני הישגים גדולים, שדרשו מהעם קרבנות. העם נענה והקריב קרבנות, אך לשני ההישגים האלה התייחסה תנועת החרות כאל אסונות. הראשון, לדבריו, היה מלחמת השחרור. אמירה זו, והרמז כי האצ"ל לא נטל חלק בהקרבה למען הקוממיות הוציאה את בגין משלוותו ופרצו בכנסת חילופי צעקות בין ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, וחברי סיעותיהם. בתגובה לתקרית, כתב בגין את המאמר החריף הבא, כדי להעמיד את הדברים על דיוקם
