במאמר זה בגין תוקף את הממשלה הזמנית שאינה מתנהלת כראוי בכך שאימצה את חוקי החירום הבריטיים במדינה ופועלת בסמכויותיהם של הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת כאחת. בגין טוען כי מתוקף חוקי החירום, הממשלה הזמנית פועלת כנגד האזרחים וכולאת אותם ללא משפט בעוד שהיא אמורה לפעול נגד האויבים – שאלו מהלכים אשר מורידים מן הפרסטיז'ה של הממשלה ולא מרוממים אותה. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
מאמר זה פורסם בעיצומה של מלחמת העצמאות, במהלך תקופת "ההפוגה השנייה". באותם ימים, ירושלים העתיקה נפלה בידי הלגיון הערבי, והעיר החדשה בקושי שוחררה מהמצור. מעל לכל ריחפה תוכניתו של המתווך מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, שהציע תוכניות שכללו בתחילה את מסירת ירושלים לשליטת עבדאללה מלך ירדן, ובהמשך את פירוזה והפיכתה לשטח בינלאומי. בגין תוקף בחריפות את ההצעה לפירוז ירושלים ומגדיר אותה כ"תרמית" פוליטית וצבאית שנועדה להחליש את הצד היהודי ולהעניק יתרון אסטרטגי לאויב הערבי. הוא טוען כי בעוד שהפירוז יאלץ את הכוחות העבריים לסגת פיזית מעמדותיהם ולהפקיר את מרכז העיר, הכוחות הערביים יוכלו לשמור על עמדות הארטילריה שלהם בנבי סמואל ובסביבות העיר, ובכך להמשיך ולאיים על האוכלוסייה היהודית תחת מעטה של "שקט". הוא מזהיר כי הפירוז אינו מטרה כשלעצמה, אלא שלב מקדים של מתווך האו"ם פולקה ברנדוט למסירת העיר לידי עבדאללה מלך ירדן בחסות בריטית. לסיכום, בגין דוחק בממשלה הזמנית לחדול מהסתמכות על האו"ם, לנצל את הכוח הצבאי הקיים, ולהכריז לאלתר על ריבונות ישראלית מלאה בירושלים כבירת המדינה כדי למנוע את הפיכתה לשטח בינלאומי מופקר.
חוברת של הארגון הצבאי הלאומי שנכתבה על ידי מנחם בגין בסביבות 1946-47. בחוברת מסביר מנחם בגין את עיקרי החזון של המחשבה המדינית והחברתית של האצ"ל למדינה העברית שתקום שעיקרם: ריכוז העם היהודי בארץ ישראל, הקמת מדינה וקבלת עצמאות מדינית, מדינה חופשית שתבטיח זכויות אזרחיות מלאות וצדק סוציאלי. דרכי ההגשמה: מלחמת שחרור מתמדת, הכנה לרגע המכריע ופעולה מדינית.
