Subjects: יגאל אלון

הישיבה החמישים-ושלוש של הכנסת השמינית – יום שני, י״ג סיון תשל״ד 3 יוני 1974 – התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת – דיון

By

בגין תוקף הממשלה החדשה של רבין. בגין קורא לה ממשלת מיעוט כיוון שחלק מהמצביעים בעדה הביעו, בפומבי ובכתב את התנגדותם להקמת ממשלה כזו. בגין מאשים את הממשלה וחבריה בהתנהלות לא-תקינה מבחינה משטר דמוקרטי. בגין טוען שהממשלה מורכבת מתומכי חלוקת הארץ, ושהעמדה זו אינה יכולה לקרב שלום. בגין מציג את הרשימה שלו של מטרות שחייבים לעמוד בפני הממשלה, הכוללות: פיתוח התנחלות, חידוש עלייה מברה"מ והצלת יהודי סוריה, חינוך נוער שיפור מצב הכלכלי., ו-"ריפואי" של "פצעי" מלחמת יום כיפור. בגין קורא ללכת לבחירות חדשות בהקדם האפשרי.

כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה השלושים-ושבע של הכנסת השמינית – הודעת ראש הממשלה על התפטרותה; הודעת הממשלה על הדו"ח החלקי של ועדת החקירה – מלחמת יום המפוחם – דיון

By

נאומו של בגין אחרי הודאת גולדה מאיר על התפטרותה מראשות הממשלה. בגין מביע את הכאב בעקבות פיגוע בקרית-שמונה וקורה להפקת לקחים. בגין טוען שעל הממשלה היוצאת כולה אחריות על מחדל מלחמת יום כיפור. בגין טוען שאחת המקורות של אותו המחדל הוא התנהלות הלא-תקינה של הממשלה בכלל וה-"מטבחון" בפרט. בגין מבסס את טענותיו על דו"ח אגרנט. בגין קורא להכריז על בחירות חדשות ולהקים לתקופת המעבר ממשלת אחדות לאומית.

דוח אגרנט ואחריות הממשלה

By

בגין מנתח את דו"ח ועדת אגרנט ואת אחריות הדרג המדיני, רה"מ ומקורביה (המטבח), אך מציין כי לממשלה כולה אחריות, ובכללה לשרי הסיעות האחרות כדוגמת המפד"ל, וזאת משום שהם הסכימו לוותר על השפעתם המדינית בממשלה, ולכן אחראים לכלשלונה. בגין מדגיש את הפגיעה הקשה בדרכי עבודת הממשלה של שיטת המטבחון ויוצר קשר ישיר בין צורת עבודה זו למלחמת יום הכיפורים.

כנס מיוחד של הכנסת הישיבה הארבע-מאות -ושבעים-ותשע של הכנסת השביעית יום חמישי, כ״ה כסלו תשל״ד 20 דצמבר 1973 – הודעת הממשלה על החלטתה להשתתף בוועידת זינבה – דיון

By

בגין מתחיל את נאומו, שנשא ביום הראשון לחנוכה ב-1973 משבח לחיילי צה"ל, ממשיכי דרכם של מכבים. בגין דורש מהממשלה לתבוע הפסקת דיונים בוועידת ז'נבה בשבתות, ואם הדרישה לא תתקבל – להימנע מהשתתפות בדיונים בשבת. בגין טוען שלשבת יש לא רק ערך דתי,אלא גם לאומי-היסטורי. בגין מבקר מדיניות הממשלה, וטוען שהנטייה שלה לזגזג, להציג דרישות בל-יעבור ולוותר עליהם פוגעת במעמדה של ישראל. בגין מבקר את החלטת הממשלה להשתתף בוועידת ז'נבה למרות שהדרישות שלה לא נענו. בגין טוען, שאסור לנסות ולחלק את העם ל-"מחנה שלום", ו-"מחנה מלחמה". הוא טוען שכל המפלגות המרכזיות בישראל מעוניינות בשלום, אמנם מדיניות הוויתורים של הממשלה מגדילה סכנה לפרוץ המלחמה, ובפרט היא הביאה לטעות פאטאלית של מלחמת יום כיפור. בגין מביא את תפיסתו של שלום כבניין רב-קומות, וטוען שמדיניות הממשלה מסכנת את יסודו – בטחון תושבי ישראל. בגין מסיים את נאומו בציטוט מספר מכבים שמדגיש הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל וטוען שראוי היה למשלחת ישראלית לפתוח את וועידת ז'נבה מציטוט זה.

הזכות שיצרה את הכוח

By

במאמר זה, מנחם בגין מדגיש את החשיבות העליונה של כוח הזכות על פני זכות הכוח בהקשר של שליטת העם היהודי על ארץ ישראל. בגין טוען כי הזכות ההיסטורית והמוסרית של העם היהודי על ארצו היא הבסיס האמיתי לשליטה, ולא הכוח הצבאי בלבד. הוא מזהיר מפני ויתור על זכויות אלו, כפי שנעשה בעבר בעזה, שהוביל לשפיכות דמים ולמלחמות חוזרות. בגין מדגיש כי חידוש הכוח היהודי, שהפך את העם מאומה חסרת אונים ללוחמת ואמיצה, נועד להגשים ולהגן על זכות זו. הוא קורא להיאחז באמונה בכוח הזכות, תוך שימוש בכוח הצבאי ככלי לקיומה, כדי למנוע ויתורים מסוכנים ולהבטיח את ביטחון העם והארץ