במאמר זה כותב בגין על הלאמת תעלת סואץ ועל חסימת חופש השיט לישראלים ע"י המצרים וכמו כן על פעולות הפאדיון העולות בחיי ישראלים.בגין טוען כי הממשלה אשמה במצב זה שכן היא נהגה להחמיץ שעות כושר לחיסול בסיס התוקפנות המצרית בעזה .בגין טוען כי בניגוד לטענות אנשי הממשלה הצעות "חרות" לא היו תוכניות הרפתקנות וכי נאצר משיג את כל רצונותיו כאשר ישראל נמנעת מלפתוח נגדו במתקפה.
במאמר זה מבטל בגין את החשיבות של הגינויים של שלוחותיה השונות של האו"ם לנוכח תגובותיה הצבאיות של ישראל שכן גינויים נגד ישראל היו קימים מאז ומתמיד. עוד טוען בגין כי אין כל תועלת בוועדותיה השונות של האו"ם ובחשיבותן המוסרית והמדינית . בגין טוען כי אסור היה לישראל לשוב אל וועדת המזה"ת לאחר עזיבת ישראל אותה בשל הרצח במעלה עקרבים.
העיתון מדווח על נאומו של בגין בנהריה בו קרא לעריכת שינוי יסודי במדינה בתחום מדיניות המשק והכלכלה ןהביטחון .בגין יצא נגד המצב הכלכלי הקשה השורר במדינה ונגד המצב הביטחוני הירוד שגבה למעלה מ1,000 קורבנות . בגין טען כי הבטחות השלום של הממשלה לא קיימו את עצמם. בגין קרא לעם לא להתייאש מהמצב שכן כל דבר ניתן לשינוי.
במאמר חריף זה מנתח מנחם בגין את מה שהוא מכנה "מדיניות הכסל" של ממשלת משה שרת, תוך התמקדות בפרסום "תוכנית שלושת הסעיפים" (ויתורים בנמל חיפה, בנגב ותשלום פיצויים) בשידורי הרדיו בערבית בטרם הובאה לידיעת הכנסת והציבור העברי. בגין תוקף את הממשלה על כך שהיא מנהלת דיפלומטיה חשאית כלפי פנים וגלויה כלפי האויב, טוען כי הצהרת הוויתורים המוקדמת מתפרשת כחולשה המזמינה לחץ בינלאומי נוסף, ומזהיר מפני כרסום בריבונות המדינה דרך הגדלת סמכויות משקיפי האו"ם והחזרה למדיניות ה"הבלגה" מול מעשי הרצח בדרכים. המאמר מציג עמדה אופוזיציונית לוחמנית הרואה בקו המדיני המתון של "הקריה" כניעה מסוכנת לתכתיבי המעצמות והפקרות ביטחונית המערערת את כבודו וביטחונו של העם היהודי בארצו
בגין דרש במליאת הכנסת ב30/6 לקיים דיון על תוכנית הביטחון האנגלו –אמריקאית אשר לטענתו פוגעת בביטחון המדינה .בגיו יצא נגד הכנסת משקיפי האו"ם לישראל תוך טענה כי הם פוגעים בריבונות ישראל וכמו כן על הכוונה להביא קצינים זרים לשטחים של ישראל דבר הפוגע בריבונותה של המדינה .בגין קרא לממשלה לא לנהוג כיהודי חסות ולא להבליג על מעשי התוקפנות של הערבים. הנאום מלא מובא גם בדברי הכנסת 30/06/1954
