נאומו של בגין בדרום אפריקה, בו הוא מפרט עיקרי משנתו המדינית. חלק הראשון מוקדש לנושאי דמוקרטיה, שלטון החוק וחוקה, חלק השני – לעיקרונות מדיניות הכלכלית, חלק השלישי דן בבעיות המבניות של המשק הישראלי ובדרך הדמוקרטית להגיע לשטון וחלק הרביעי – במדיניות החוץ.
במאמר זה מתייחס בגין לחידוש היחסים בין ברה"מ לישראל ולצהלה שפשטה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל נוכח מהלך זה .בגין טוען כי "חרות" תמיד טענה שיש לקיים יחסים תקינים עם ברה"מ משום שאי קיום יחסים כאלה יגרום לארה"ב להתייחס לישראל כבעלת חסות מובנת מאליה ויגרום לה לפזול לעבר מדינות ערב.בגין יצא נגד אי עקביות משרד החוץ ביחסה כלפי ברה"מ ובטענות שהשמיעה כי ברה"מ רוצה לרכוש את לבן של ארצות ערב . בהתייחסו לזעזועים העוברים על ברה"מ טוען בגין כי ברה"מ לא עומדת לפני קריסה כי כוחה חזק עדיין וכי הסיבה שחודשו היחסים בין ברה"מ לישראל היו עקב סיבות מדיניות של ברה"מ וזאת לאחר שישראל הבטיחה לברה"מ כי לא תשתתף בבריתות נגדה.בגין טוען כי כמו שתנועת "חרות" לא נכנסה לאבל עם ניתוק היחסים כך גם היא לא פותחת בצהלות שמחה עם חידוש היחסים כי "חרות" בניגוד "ליהודונים" לא מגזימה ולא מתרפסת לפני אחרים וזהו ההבדל האמיתי בין עבד נרצע לבין חורין
במאמר זה מתייחס בגין למספר סוגיות .בהתייחסותו לטכס ההשבעה של הנשיא בן –צבי יוצא בגין נגד השמעת שיר האינטרנציונל בטכס משום שבן –צבי הוא נשיא העם כולו ולא פלג מסוים מהעם. בהתייחסותו של בגין למשפט ה"מחתרת" המנוהל בבית הדין הצבאי תוקף בגין בחריפות משפט זה וטוען כי הוא איננו דמוקרטי ומנוהל כמו משפטים במדינות טוטליטאריות ומשפט זה פוגע בתדמיתה של ישראל כמדינה דמוקרטית . עוד יוצא בגין נגד הכאת הנשים הדתיות ע"י המשטרה שהפגינו נגד שרות לאומי .בגין טוען כי מדיניותו של רה"מ כלפי שרות לאומי לבנות מטעמי דת נובעת מצרכים קואליציונים וכי הוא מנהל מדיניות זיג זג .בגין טוען שכל הדברים הללו מעידים על כך כי בישראל ישנם שליטים אשר לא יודעים איך מנהיגים מדינה
במאמר זה מנחם בגין מציב מראה נוקבת מול הנהגת מפא"י, תוך שהוא משתמש בחנוכת "בית הוועד הפועל" של ההסתדרות – "הארמון" המפואר ברחוב ארלוזורוב – כסמל לניתוק שלטוני אל מול דלות המעברות. בגין לועג לפער שבין שערי המטבע הרשמיים לערכם הריאלי בשוק החופשי של רחוב לילינבלום, ותוקף בחריפות את מה שהוא מכנה "הפיאודל-סוציאליזם" של בן-גוריון. דרך חשיפת ה"מסכות" של השלטון – החל מחוק החינוך הממלכתי ועד לשימוש בסעיף 111 המנדטורי למעצרים מנהליים ומשפטים צבאיים לאזרחים – בגין משרטט את קווי המתאר של המאבק על דמוקרטיה וצדק חברתי בימיה הראשונים של המדינה. זהו טקסט רטורי המוקיע את שיתוף הפעולה של "הציונים הכלליים" עם הממסד, וקורא לתיקון מוסרי עמוק בחברה הישראלית
במאמר זה בעקבות מכתבו של אינשטיין היוצא נגד שיטות החקירה של ועדת מק –קארטי (שחקרה חשדות בתמיכה בקומוניזם) קורא בגין לציבור בישראל לקחת דוגמא מאיינשטיין ולצאת נגד העריצות והרודנות הקיימת בישראל למרות הצגת דברים אלו כ"החלטת רוב" . בגין מפנה את הציבור לדברי אינשטיין שאמר כי ישנם דברים אשר בגללם הזכות והחובה היא להפר את החוק וללכת לכלא.
