הישיבה השמינית של הכנסת השלישית – מדיניות חוץ ובטחון – דיון

בגין סקר את בעיותיה הבטחוניות של ישראל ואת הדרכים הרצויות לפתור מצב זה. בגין יצא נגד הקשרים ההדוקים בין ארה"ב למדינות ערב וטען כי ישראל גם אשמה בכך משום שהיא עודדה זאת, בעוד ברה"מ מהדקת גם היא יחסים עם מדינות ערב. בגין תקף בחריפות את הצהרת דאלאס בה הוא קרא להחזרת חלק מהפליטים לא"י. בגין טען כי הממשלה חייבת היתה למחות על כך. לדעתו ממשלת ישראל צריכה היתה להציג בעצמה תביעות על שטחים שבבעלות ארצות ערביות ששייכים לא"י. עוד טען בגין כי מחאתה של ארה"ב נגד עסקת הנשק הצ'כית – מצרית היא צביעות שכן ארה"ב בעצמה שולחת נשק למדינות ערב. בגין סקר את מדיניותה הכושלת של הממשלה לאורך השנים וקרא לשינוי במדיניות הממשלה ולנקיטת פעולות מדיניות, צבאיות. בתחום המדיני קרא בגין להצהיר על זכותו הנצחית של עם ישראל על מולדתו השלמה. בתחום הצבאי קרא בגין לעריכת מבצעים לשיחרור חלקי מולדת אשר ימנעו מלחמת שמד ושיוציאו את הפולש המצרי מבסיס תוקפנותו בעזה. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב19/10/1955

לסיכום מערכת הבחרות (נאומו של מר מנחם בגין בעצרת סיכום בת"א ביום 14.8.55)

העיתון מביא את נאומו של בגין בעצרת חגיגית שערכה תנועת ה"חרות" בבית העם בת"א לרגל הצלחת "חרות" בבחירות בגין אמר כי למרות כל הקשיים תנועת ז'בוטינסקי היא תנועה בלתי מנוצחת וכי היא תצעד מהאופוזיציה לכיבוש השלטון ,לניצחון ולהגשמה.בגין טען כי ביום הבחירות ב26/7 הוסר הפחד מפני מפא"י , והעם שיחרר את עצמו מפני שליטתה של מפא"י בו.בהתיחסותו של בגין לדברי רה"מ הנבחר בן-גוריון כי "חרות" היא מפלגה פאשיסטית גילה בגין כי בן – גוריון הציע ל"חרות" כבר כשלושה שבועות לפני הבחירות להצטרף לממשלתו . בגין טען כי "לחרות" יש עקרונות והיא לא מוכנה להצטרף לממשלת מפא"י.בגין יצא גם נגד הקולות שנשמעים ממפ"ם ואחדות העבודה כאילו "חרות" היא מפלגה פאשיסטית. בגין הזכיר כי יערי ממפ"ם אמר לפני הבחירות כי התבונן בהם 4 שנים וכי הם אינם פאשיסטים. בגין הזכיר גם את אנשי אחדות העבודה שגילו הערצה למבצעי האצ"ל.בגין טען כי כל השנאה הזאת נובעת מפני הפחד מ"חרות" וזאת לנוכח התעצמותה בבחירות האחרונות.בגין טען עוד כי לפי התנהגותה דווקא "מפאי" מתגלה כמפלגה פאשיסטית.

מנחם בגין בעצרת בחרות חגיגית לסיכום מערכת הבחרות: מאופוזיציה בלתי מנוצחת לנצחון לשלטון והגשמה

העיתון מדווח על עצרת חגיגית שערכה תנועת ה"חרות" בבית העם בת"א לרגל הצלחת "חרות" בבחירות (עליה מ-8 מנדטים ל-15 מנדטים ).בגין אמר כי למרות כל הקשיים תנועת ז'בוטינסקי היא תנועה בלתי מנוצחת וכי היא תצעד מהאופוזיציה לכיבוש השלטון ,לניצחון ולהגשמה.בגין טען כי ביום הבחירות ב26/7 הוסר הפחד מפני מפא"י , והעם שיחרר את עצמו מפני שליטתה של מפא"י בו.בהתיחסותו של בגין לדברי רה"מ הנבחר בן-גוריון כי "חרות" היא מפלגה פאשיסטית גילה בגין כי בן – גוריון הציע ל"חרות" כבר כשלושה שבועות לפני הבחירות להצטרף לממשלתו . בגין טען כי "לחרות" יש עקרונות והיא לא מוכנה להצטרף לממשלת מפא"י.בגין יצא גם נגד הקולות שנשמעים ממפ"ם ואחדות העבודה כאילו "חרות" היא מפלגה פאשיסטית. בגין הזכיר כי יערי ממפ"ם אמר לפני הבחירות כי התבונן בהם 4 שנים וכי הם אינם פאשיסטים. בגין הזכיר גם את אנשי אחדות העבודה שגילו הערצה למבצעי האצ"ל.בגין טען כי כל השנאה הזאת נובעת מפני הפחד מ"חרות" וזאת לנוכח התעצמותה בבחירות האחרונות.בגין טען עוד כי לפי התנהגותה דווקא "מפאי" מתגלה כמפלגה פאשיסטית.

בעולמנו זה

בגין מתייחס לנסיונות פיצוץ ופגיעה במערכת ובבית הדפוס של השבועון "העולם הזה". הוא מציין שלמרות שקווה למצוא הודעות גינוי לפעולות בעיתונים התומכים במפא"י לא מצא שכאלה. הוא מציין שלאורך כל פעולתם שלו ושל חבריו במחתרות, למרות שהיתה להם היכולת לא פגעו, ולא העלו על דעתם לפגוע בעיתון שהוציא את דבתם, שכן ערך חופש הביטוי מקודש להם. הוא מתייחס לכך שהמשטרה והשב"כ עוד לא מצאו חשודים, אלא רק בזבזו את כספי משלמי המיסים, כאשר פשוט להסיק שהיו אלה תומכי מפא"י שהושפעו מדברי מנהיגיהם בתקשורת לגבי ה"עולם הזה". בגין מציין שעתון זה לא חסיד של חרות, ולא מפרסם עליהם בהכרח דברים טובים (גם כי אין להם כסף לקנות זאת) אך הפגיעה הזו בחופש העתונות היא עניין חשוב לכשעצמו.

מובן חדש למילים עתיקות

במאמר זה, מנחם בגין מעניק פרשנות אקטואלית למילות ההגדה של פסח, "השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל" ו"השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין", תוך התאמתן למציאות של מדינה ריבונית בעידן המלחמה הקרה. בגין מציע להמיר את הכמיהה המסורתית ל"ארץ ישראל" בשאיפה ל"ארץ ישראל השלמה", ויוצק תוכן חדש למושג העבדות בשלושה רבדים: במישור האוניברסלי, הוא מתאר את החרדה מפני השמדה גרעינית כ"עבדות" חדשה המאיימת על האנושות כולה; במישור הלאומי-חברתי, הוא מצביע על המצוקה הכלכלית ("עבדות בפת הלחם"); ובמישור הביטחוני, הוא מבקר את המציאות של "שפיכות דמים חינם" וההבלגה הכפויה על ידי זרים. המאמר מסתיים בקריאה לשחרור אמיתי מפחד ההשמדה והתלות