נאום מנחם בגין במליאת הכנסת לרגל יום העצמאות העשירי של מדינת ישראל. בנאום מוקיר בגין את זכרם של חוזי המדינה בנימין זאב הרצל וזאב ז'בוטינסקי, ושל לוחמי החרות של האומה, הלא הם לוחמי המחתרות השונות שהביאו לתקומתה. בסוף נאומו הקצר מייחל בגין להשלמת המלאכה בכיבוש המולדת כולה.
נאום מנחם בגין במליאת הכנסת לרגל יום העצמאות העשירי של מדינת ישראל. בנאום מוקיר בגין את זכרם של חוזי המדינה בנימין זאב הרצל וזאב ז'בוטינסקי, ושל לוחמי החרות של האומה, הלא הם לוחמי המחתרות השונות שהביאו לתקומתה. בסוף נאומו הקצר מייחל בגין להשלמת המלאכה בכיבוש המולדת כולה. הנאום הודפס גם בעיתון חרות של ה-23 באפריל 1958.
המאמר שלפנינו עוסק בוויכוח היסטורי מכונן שהשפיע על המאבק הציוני להקמת מדינה יהודית ריבונית. במרכז המאמר עומדת השאלה הטעונה: האם השימוש בכוח היה הכרחי, מותר או אפשרי כדי לממש את זכותו של העם היהודי למולדת חופשית? בגין מציג שני מחנות מנוגדים בקרב הציבור היהודי: אלו שדחו את השימוש בכוח, ותמכו בדיפלומטיה, עליונות מוסרית או רכישת קרקעות בדרכי שלום, ואלו, כמוהו, שראו בהתנגדות מזוינת אמצעי הכרחי לשחרור לאומי. המאמר, שנכתב חמש שנים לאחר קום המדינה, משקף את תוצאות הוויכוח האידיאולוגי הזה, מבקר את מדיניות ההנהגה הישראלית לאחר העצמאות, ומדגיש את המתח המתמשך בין המושגים "זכות" ו"כוח" בעיצוב גורלה של האומה
לציון 12 שנים למותו של ז'בוטינסקי מובא נאומו של שפורסם ארבע שנים קודם לכן ב-05/08/1948
במאמר זה לציון 71 שנה להולדתו של זאב ז'בוטינסקי טווה בגין קווים למשנתו של ז'בוטינסקי. בגין ציין כי תורת המרד העברי הושתתה על שלושה יסודות והם: קריאה לחיסול הגולה, החייאת חזון המדינה העברית, ויצירת רעיון הכוח העברי. ז'בוטינסקי ציווה למרוד בקיום הגלותי, רצה שימירו את שפת הגולה בשפת המולדת. בגין מציין שבלעדי המרד בגולה לא היה קם המרד בציון. עוד מציין בגין כי 18 שנה נלחם ז'בוטינסקי למען רעיון המדינה העברית. ולשם ביסוס כוח צבאי רציני לא לשם הגנה בלבד אלא גם לשם ייזום פעולות צבאיות. בגין מעלה על נס את אישיותו של ז'בוטינסקי שגילמה מורד ללא פשרות העומד יחיד מול הרוב, המעדיף רעב על מחיאות כפיים. בגין הביע את אמונתו כי כאשר יעבור הדור מן הארץ והשנאה תיעלם אז יתפסו ז'בוטינסקי ובניו את מקומם הראוי בהיסטוריה היהודית כמורדים ולוחמים.
