במלאת 30 שנה לחורבן בריסק דליטא, מביא העתון את נאום בגין בעצרת התייחדות שאורגן ע"י יוצאי בריסק דליטא, בנאומו בגין מספר זכרונותיו כילד מהעירה, ומיום הכיפורים, על האנטישמיות, ההרגל בפחד, ועל התמימות של יהודי הגולה. בגין מספר גם על אהבת ארץ ישראל והכמיהה אליה.
בעצרת לכבוד הצטרפותו של דוד מרקיש (בנו של של פרץ מרקיש שהואשם בבגידה והוצא להורג ע"י סטאלין) בגין תוהה על השנאה העזה של הקומוניזם את היהודים. בגין מספר על תנועת החרות – שהמורה הרוחני שלה הוא זאב ז'בוטינסקי. בגין נזכר בקבלת המברק שבישר על מות ז'בוטינסקי, וטוען כי כל ההישגים המהפכניים נעשו בהנחייתו ברוח של המורה.
נואמו של בגין בדיון מיוחד של מליאת הכנסת בעקבות רצח ספורטאים במינכן. בגין טוען, כי על הפיגוע הרצחני אחראיים ממשלות של מדינות ערב, לרבות מצרים, שתומכות בארגוני הטרור. מגין מגנה נסיונות התקשורת העולמית להטיל את האחריות רק על "ספטמבר השחור", ולטעון שלמדינות ערב אין חלק בזוועה. בגין דורש מהממשלה לפעול באופן יזום על-מנת למגר את ארגוני הטרור ולא להסתפק ב-"תגמול". בגין דורש הקמת וועדת החקירה של הכנסת שתבדוק אם היה מחדל הבטחה כלשהו. בגין קורא לשקול הפעלת עונש מוות נגד מחבלים. בגין טוען, שלאור הפשעים כאלה נגד יהודים באשר הם יהודים שבוצעו בתמיכת מדינות ערב אין מקום לדבר על הנסיגות.
במאמר זה בגין מספר על ביקורו בצרפת לשם השתתפות בלוויתו של גנרל פייר גניג, ומתחיל בדברי הספד. בגין מספר שבמהלך ביקורו רואיין על ידי עתונאי שערך השוואה בין פעולות הטירור של הפת"ח והד"ר חבש לפעולות האצ"ל לפני קום המדינה. בגין הזדעזע במיוחד כאשר ראה השוואה זו גם בארץ באותיות עבריות. בגין מסביר מדוע אין לערוך השוואה כזו, שכן הפת"ח ושולחיו לוחמים על מנת להשמיד את ישראל, ואילו המחתרת נלחמה על מנת להציל את העם תוך הקפדה לא לפגוע באזרחים יהודים וערבים.
"בגין מנמק את התנגדותו ל-"טיוטת יארינג" ולהסכמת הממשלה לקבל את עקרונותיה של היזמה האמריקאית. בגין מסכם את הניסיון של ממשלת האחדות, וטוען שזה היה פרק יפה בפוליטיקה ישראלית. בגין נושא דברי הספד ללוי אשכול.
