דיללתם את בטחון עם ישראל

בגין מברך את יו"ר הכנסת על היבחרו מחדש ואת הכנסת החדשה. בגין מתיחס להסדרים הנרקמים עם מצרים וטוען כי הממשלה עמדה על העקרון כי לא יכנסו חיילים מצרים לסיני ועליה להמשיך לעמוד על כך, ולא לנחש את מחשבותיו של האוייב ולפעול כאילו כוונתו לשלום, שכן זה מה שעשו לפני מלחמת יום הכיפורים, ולכן יש לחשוב שהסיבה שסאדאת רוצה להכניס חיילים לסיני היא בשביל לחמש את האזור לשעת מלחמה. (בגין תוקף את אבא אבן ודיין על אצהרותיהם טרם מלחמת יום כיפור). בגין מצהיר כי הקולות הנוספים שקיבל הליכוד בבחירות האחרונות הן בשביל שילחמו על שלמות הארץ, ועל סיפוח השטחים. בגין מתייחס גם להצהרות שיהודה ושומרון הם לא לישראל, ורק צריך להחליט אם ילכו לעראפת או לירדן, וטוען שאף אחת מהאופציות לא מוסכמת, וריבונות ישראל על שטחים אלה משמעותית מבחינה בטחונית.

דיללתם את בטחון עם ישראל

בכל מערכת הבחירות התפארתם כי לא זזתם אף שעל אחד מקווי הפסקת האש והבטחתם כי לא תהא תזוזה כזאת אלא בהסכם שלום. אתם מצדיקים את הצדע החמור הזה בכך שכבר בעבר דיברתם על הסדר חלקי עם מצרים. אני זוכר את הימים שבהם היו דיונים על הסדר חלקי. בימים ההם לא הסכמתם שאפילו חייל מצרי אחד … Continued

כנס מיוחד של הכנסת הישיבה הארבע-מאות-ושישים-ושתיים של הכנסת השביעית הודעת הממשלה על היענותה לפניית ארצות-הברית בדבר הפסקת אש – דיון

נאומו של בגין ביום קבלת הפסקת-האש על-ידי ממשלת ישראל. בגין מסרב לקבל הטפות לפטריוטיזם מדוברי המערך, הטוענים שמוקדם נדי לדון במכשולים, וטען שאין הם מוסמכים לדבר בשם צהל. בגין טוען שהאחריות על המחדל המודיעיני לפני מלחמת יום כיפור היא על הממשלה ולא על הדרג המקצועי. בגין יוצא נגד קבלתה של הפסקת-האש על בסיס ההחלטה 338 של האו"ם על-ידי הממשלה. בגין טוען שניסוח ההחלטה מאפשר לאויב לחדש בכל רגע שירצה את הלחימה. בגין טוען שההפניה להחלטה 242 (חזרה לקווי 1967) אינה מקובלת על ישראל, כפי שהוא טען מאז 1970, כיוון שהתחייבות לנסיגה אינה יכולה להביא לשלום. בגין טוען שההחלטה אינה מקובלת על ישראל גם כי היא מהווה בפועל כפיית ההסכם. בגין מוחה על התבטאות של קיסינג'ר שהישווה מלחמת יום כיפור לקטטת ילדים. בגין מביא מנאומו משנת 1970, שבו חזה התפתחויות שהביאו למלחמת יום כיפור בעקבות קבלת טיוטת יארינג.

הישיבה הארבע-מאות-וחמישים-ושבע של הכנסת השביעית – יום רביעי, כ״ה תמוז תשל״ג – 25 יולי 1973 – סקירת ראש הממשלה על פעולות משרדה – דיון – המשך

בנאום תגובה לנאומה של גולדה מאיר, שאמור היה להיות הנאום המסכם לפעילות הממשלה בכנסת ה-8, בגין תוקף את עמדת הממשלה שדוגלת בחלוקה מחדש של הארץ. בגין טוען שהצהרות על נכונות לסגת מחלקים של יהודה ושומרון לא קירבו הסכם שלום עם מדינות ערב. בגין טוען, שהבעיה הדמוגרפית אינה רלוונטית – הרי בכל מקרה יהיו בישראל אזרחים ערבים. בגין טוען שדרך להתמודד אתה – עליה, החלת חוק ישראלי על כל שטחי יהודה ושומרון, מתן אזרחות ישראלית לתושבים ערבים שיבקשו אותה והבטחת שוויון זכויות אישיות לכל תושבי ישראל. בנושאי הפנים בגין תוקף את מדיניות הממשלה, שלמרות הכרזות על ערכי השוויון גרמה לגידול פערים חברתיים וקורא לאמץ מדיניות שתתרכז לא בשוויון אלא במיגור העוני. בגין פונה לרה"מ בקריאה "להסיר צל של עלילת הדם" של רצח ארלוזורוב ולהסיר את ההתנגדות לעקמת וועדת חקירה. של הרצח שתנקה את שמם של תנועה רוויזיוניסטית גם בעיני תומכים של יריביה האידיאולוגיים.

כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה המאתיים-ועשרים של הכנסת השביעית – יום שני, כ״ג אלול תשל״א 13 ספטמבר 1971 – הצעות לסדר-היום – השביתות הפראיות וההפקרות ביחסי העבודה המסכנות את משק המדינה ובטחונה

בגין מגיש את ההצעה לסדר היום בעקבות שביתות במשק. בגין טוען שמצבה של ישראל מיוחד. בגין מדגיש כי אין להשוות בין בעיות פנימיות לסכנות החיצוניות. בגין טוען, שבישראל הבעיה אינה מעמדית, אלא מוסדית. בגין קורא "להשכין שלום חברתי" ביראל. לצורך כך בגין מציעה לכנסת להקים מוסדות בוררות חובה למקרים של סכסוכי עבודה.