במאמר זה דן בגין בסין הקומוניסטית ובהשתחררותה ההדרגתית מכבליה של ברית המועצות הקומוניסטית. בגין מספר, כי הסינים מכחישים את טענות ברה"מ כאילו היא שואפת למלחמה עולמית בדרך להשלטת הקומוניזם בעוד ברה"מ האשימה אותם בכך. בגין מזכיר גם את טענות הסינים כי ברה"מ התרחקה מן המרכסיזם-לניניזם ואת המאבקים האידיאולוגיים בין סין לברה"מ
בגין מנתח את המצור שהטיל קנדי על קובה גם מתייחס מעט למלחמת הודו – סין ודרכם למחלמה הקרה בכללותה. במאמר בגין מתייחס לנושא של מצור ימי, זכות להגנה עצמית גם ללא התקפה קודמת וכלי נשק התקפיים שעצם קיומם הוא הגנתי, את הניתוח והמאמר מסיים בגין במצב המתיחות עם מצריים לאור הטילים החדשים שברשותם שמדענים גרמנים סייעו להם לפתחם.
במאמר זה בגין יוצא נגד דברי בן –גוריון שטען כי רוזן (מהליברלים, לשעבר הפרוגרסיבים) טעה בכל הויכוחים המדיניים בישיבות הממשלה וכי מעשיו גרמו בכיה לדורות. בגין טוען כי אחריותו של בן –גוריון לא פחותה מאחריות של רוזן שכן הממשלה נושאת בעקרון האחריות המשותפת. בגין טוען עוד כי הוא יודע במה מדובר אך לא יפרסם בשל עיקרון הסודיות, עוד טוען בגין כי רה"מ עשה עוול לרוזן שלא יכול להגיב על דברי רה"מ בשל עיקרון הסודיות. בגין יוצא במאמר זה גם נגד דברי רה"מ שתקף את מפ"ם על כך שהיתה נגד הקמת המדינה, בגין מזכיר לרה"מ כי גם הוא היה נגד הקמת המדינה.
במאמר זה בגין דן בשאלה איזהו גורם הכוח המכריע – הכמות או האיכות? הוא מתאר את המצב הקיים בין המזרח והמערב, כאשר במשך מאות בשנים, המערב היה זה שגבר על המזרח באיכות, כלומר במדע ובכושר ניצולו לצרכי מלחמה, הגנה והתקפה. בעוד שעם תום מלחמת העולם השנייה ובייחוד לאחר ניצחון הקומוניזם בסין, גבר המזרח על המערב בכוח הכמות ובד בבד קידם את תוכניות החלל "והשיג" את האמריקאים. דבר זה מוכיח כי המדע הוא הכוח. ועל אף שגם האמריקאים הצליחו לקדם חלק מתוכניות החלל שלהם, יכולה להימנע מלחמה בין שני הצדדים במידה וישמרו על מאזניהם. וכן מקווים באי עולם כי חכמת חקר החלל תהיה לטובת האדם ותתרום לשחרורו. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
במאמר זה בגין מבקר את נשיא ארה"ב, אייזנהאואר, בכך שלא פועל בצורה התואמת את דוקטרינת מונרו על פיה "שמשטרם (במקרה הזה- קומוניזם) יורחב על חלק כלשהו של מחצית זו של כדור הארץ". שכן, ישנו משטר קומוניסטי בקובה מכיוון שקובה תלויה כלכלית לחלוטין בבריה"מ. בנוסף, הוא מבקר את דרכו של אייזנהאואר בכך שלא פעל נכון מבחינה מדינית מכיוון שלמרות שארה"ב לא התכוונה לתקוף בקובה, בריה"מ קיבלה קרדיט מדיני בכך שאיומה על ארה"ב גרם לאי תקיפה בקובה. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
