הישיבה המאה-ושלוש של הכנסת השמינית יום שלישי, כ' חשון תשל"ה – 5 נובמבר 1974 – הודעת הממשלה על המצב המדיני – דיון

בגין טוען שהנחות שמאחורי מדיניות החוץ של הממשלה הופרכו. בגין טוען שנכונות לבצע נסיגו אינה קירבה חתימת הסכם שלום או אפילו אי-לוחמה. בגין טוען שיש להכיר בכך שלאור העמדה הרשמית של מדינות ערב אין כרגע סיכוי לחתימת הסכם שלום. בגין טוען שיש לשמור סיכוי לשלום דרך הבטחת בטחונה של אוכלוסיית ישראל. בגין קורא להקים ממשלת אחדות לאומית.

במדיניות בלי פטליזם

העתון מביא את נאומו המלא של בגין בפתיחת המועצה הארצית של תנועת החרות. בגין מבקר את מדיניות הממשלה בענין מצרים וויתורים אפשריים. ואומר שללא הפסקת מצב המלחמה בחוזה שלום אסור לוותר על שום דבר. בגין מדגיש כי הארגון המכונה אש"ף לא צריך לקבל לגיטימציה מצד האו"ם שכן הוא ארגון מרצחים. בגין מוחה על הבידוד של ישראל שנגרם ממדיניות הממשלה. ואומר שישראל צריכה את ידידותיה. צריכה לעמוד בקצב ההתחמשות של אויביותיה, ויש להפעיל גורמים בעיקר בארה"ב לשם כך. בגין קורא ליישוב יהודה ושומרון לתת להם מעמד שווה לשאר המדינה. בגין קורא לפעול למען העליה לארץ בעיקר מברית המועצות, וכי עליה מאסיבית תפתור את ה'בעיה הדמוגרפית'.

הישיבה העשרים-ואחת של הכנסת השמינית – יום ראשון, ט״ז אדר תשל"ד – 10 מארס 1974 – התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת – דיון

בנאום אחרי התייצבות של הממשלה החדשה (אחרי בחירות לכנסת ה-8) במליאה בגין מבקר בחריפות חוסר אמינות של הממשלה ונטייתה להיעזר בהדלפות לצרכי צידוקים. בגין מאשים את הממשלה בשוחד פוליטי שהתבטא בהגדלת מספר תיקי שרים שקיבלו סיעות קטנות. בגין מאשים את הממשלה במחדל של מלחמת יום-כיפור וטוען שהיא אינה יכולה לפתור משבר שנוצר במדינה עקב המלחמה. בגין טוען שתכנית של נסיגה חלקית לא יכולה להביא שלום ומאשים את הממשלה בצביעות בנושאי ארץ-ישראל והתנחלויות. בגין מציג תכנית המדינית שלו שבמרכזה – שלמות המולדת, התיישבות בכל חלקי הארץ, שוויון זכויות אזרחיות לכל, מתן האזרחות לערבים החיים בשטחים שירצו בכך. במדיניות החוץ בגין דורש להתרכז בפטרון המצב הקשה של יהודי סוריה ובהפעלת לחץ על ברה"מ בדרישה שהיא תאפשר עלייה. בנושאי פנים בגין דורש צעדים נגד צמצום העוני ובמיוחד הגדלת קיצבאות למשפחות מרובות ילדים

עמוק הוא המשבר אך יש מוצא ממנו

במאמר זה בגין מסביר את המשבר הקשה שהמדינה נקלעה אליו בעקבות מלחמת יום כיפור. בגין טוען שפתרון למשבר לא יבוא מהקמת ממשלה דומה לזו שהיתה בתקופת המשבר, כך גם היה בהיסטוריה. בגין מסביר שגולדה, שעליה הוטלה מלאכת ההרכבה, יכולה לקבל הארכה מהנשיא רק במידה ולא תעמוד במשימה, והיא אינה רשאית לבקש הארכה כזו. בגין מציין שקיים רוב של 61 או 62 חברי כנסת איתם ניתן להקים ממשלת ליכוד לאומי, אך נראה שזה לא קורה מאחר והסיעות אינן לוחצות בעניין זה, אך לדעתו, ממשלת ליכוד לאומי יכולה להיות הפתרון למשבר.

בעקבות פנייתי אל מר דיין

במאמר זה בגין פונה אל שר הבטחון דיין, בגין פותח בכך עובדה שהוא ודיין עבדו ביחד בממשלת הליכוד הלאומי ב-67, ותוהה כיצד דיין טוען שיש שינוי בעמדת מצרים והם מוכנים לשלום. בגין טוען ששלום כזה הוא מסוכן, שכן הוא אינו חוזה שלום, ומצרים, כפי שעשתה בעבר, יכולה להפר אותו בכל רגע, ולהאשים בהפרה את ישראל. בגין טוען שגם דיין עצמו הודה כי לא ניתן להגיע לשלום עם מצרים תחת התנאים שהציב המערך, וכי ההצהרה כאילו למערך יש תוכנית לשלום עם מצרים, ולליכוד אין תוכנית כזו, היתה הבטחה ריקה מתוכן לפני בחירות שרימתה את הציבור.