Subjects: דמוקרטיה

במאמר זה בגין בוחן את מצבנו כעם – האם יש לעם חירות, מולדת, ויכולת לקיים מדינה. בגין טוען כי את החירות הלאומית שלנו כבשנו והשגנו בכוחות עצמנו, אך עדיין יש מקום לשיפור בענין החירות הפרטית של האדם, שלא תוכל להתקיים כל עוד אין הפרדה בין מפלגה לפרנסה. לענין מולדת, בגין טוען כי בעם שלנו המולדת אמורה להיות לא איפה שנח לי, אלא איפה שהמולדת שם נח לי, בגין מביע צער על אחוזי היורדים מהארץ. לענין קיום המדינה, נראה שאנו מוכיחים את יכולתנו בהשוואה לעמים אחרים תאריך מדוייק לא ידוע, כנראה בשנת 1964 (18 למדינת ישראל)

במאמר זה דן בגין במשטרים חד-מפלגתיים, טוטליטארים. בגין טוען, כי משטרים אלה פועלים בניגוד לדמוקרטיה וכי משטר חד-מפלגתי הוא מסוכן. בגין מגיע למסקנה, כי דמוקרטיה קיימת בחלק קטן של העולם בלבד. בדברו על המשטר בישראל מצביע בגין על הסכנה שיש בסיסמת הבחירות האזוריות שעלולה להוביל למשטר חד-מפלגתי. בגין מדגיש כי "חרות" תפעל נגד ניסיון להשליט משטר כזה.

מאמר זה מתייחס בגין להתפטרותו של בן-גוריון מתפקידו כראש הממשלה וממשרד הבטחון. בגין טוען בין היתר, כי אנשי מפא"י מרגישים עצמם כאסירים אשר יצאו לחופשי עם התפטרותו; לטענתו אנשי מפא"י שרובם שמחים על לכתו של בן-גוריון יודעים היטב, כי מאז פרצה פרשת לבון פעולותיו ותגובותיו של ראש הממשלה הרסו את עלייתם היחסית של מפלגתם בבחירות לכנסת ה- 4 וגרמו לבחירות מקדימות לכנסת ה- 5. בגין יוצא גם נגד דברי בן-גוריון שקרא למפלגתו להמשיך וללחום עד חורמה בתנועת "חרות". בגין הזכיר את שנאתו הרבה של בן-גוריון כלפי האצ"ל ו"חרות" והזכיר את ה"סיזון" ואת "אלטלנה". כמו-כן קבע בגין, כי הם לא יתנו למפא"י להמשיך את השנאה וכי הם יובילו להפלת הריאקציה של מפא"י