הישיבה המאה-ושבע (והמאה ושמונה) של הכנסת השלישית יום רביעי׳ ט׳ ניסן תשט״ז (21 מארס 1956) חוק התקציב לשנת 1956/57, תשט״ז—1956

העיתון מדווח על דברי בגין בכנסת ב-21/3 .בגין יצא נגד רשות השידור וטען שלמרות שכל העם משלם עליה, היא מייצגת רק את הממשלה, ולא את המדינה. כמוכן יצא בגין נגד שירות הידיעות שתקציבו והעומד בראשו לא ידועים. בגין סקר את המצב המדיני והביטחוני הקשה שבו שרויה ישראל, עקב התחמשות עמי האזור. בגין קבע כי בקשת הערבות מארה"ב היתה שגיאה .וכמו כן קבל על כך שישראל לא חידשה את העבודות בערוץ הירדן.בנאומו תקף בגין את רה"מ בן –גוריון על סיגנונו הבוטה נגדו ונגד תנועת ה"חרות" .בגין קבע כי על רה"מ בימים קשים כאלה להביא אחדות לעם ולא לזרוע בעם פירוד. בגין הזכיר לחברי המליאה את שיתוף הפעולה של בן –גוריון עם המשטרה הבריטית נגד הלוחמים העבריים ב-1944 ("הסזון"). בגין סקר בנאומו גם את מדיניותה הכושלת של הממשלה החל מהקמת המדינה ועד ימים אלה. הנאום פורסם ב'חרות' בתאריך 22/03/1956 221761

המוסכם בוושינגטון

במאמר זה יוצא בגין נגד עמדת ארה"ב (שבריטניה שותפה לה גם ) על הצורך לפשר בין העמדות של ארצות ערב לבין ישראל על מנת להגיע להסדר שלום ביניהם. בגין תוהה על מה יש לפשר כאשר ישראל לא תבעה כלום מארצות ערב ואילו ארצות ערב תבעו מישראל ויתורים טריטוריאליים רבים .בגין טוען כי עמדה זו מהווה הפרה גסה של הבטחות ארה"ב ובריטניה מהצהרת המעצמות מ1950. בגין טוען כי ישראל טעתה בכך שלא דרשה במשך שנים תביעות טריטוריאליות מארצות ערב (הכוונה לשטחי א"י השלמה ) דבר שהיה עוזר לה בכל מו"מ עתידי

לפני המעשה ואחריו

בגין מבקר את מעשיו של שר החוץ שרת, שנסע לארצות הברית והצהיר כי ישראל מוכנה לעשות ויתורים תמורת שלום. מאמר שנמצא בארכיון האישי של מנחם בגין, בכתב יד, פורסם ב'חרות' כמאמר מערכת ללא חתימה.

נפחדים ומיואשים

במאמר זה מתייחס בגין להחלטת הגינוי על ישראל במועצת הביטחון של האו"ם לנוכח פעולות ההגנה בהן נקטה .בגין טוען כי החלטה זו מוכיחה כי בכל מקרה ישראל מקבלת גינוי ,גם לפעולות של תגובה הגנתית. בגין טוען כי זה מוכיח שאזהרות הממשלה על כך שישראל תקבל גינוי אם תישמע לפעולות ההתקפיות של "חרות" אין להן כל משמעות שכן ישראל מגונה בכל מקרה .עוד טוען בגין שמדיניות הממשלה מוכיחה כי את אנשי הממשל אופפת היסטריה ויאוש.

אילת וישראל

במאמר זה בגין יוצא נגד התגובה, או חוסר התגובה של הממשלה ליחס שהשגרירים של ישראל מקבלים מהמדינות בהן הם מוצבים. בגין טוען שלא הגיוני שישראל לא תגיב בכלל לנזיפה שקיבל שליח שלה, המיצג אותה, כי זה עלבון לשליח ועלבון למדינה. בגין קורא להחזיר את השגריר מאנגליה הביתה לא משום שהוא עשה דבר מה שגוי, אלא כי עשו לו משהו שגוי. מאמר שנמצא בארכיון האישי של מנחם בגין, בכתב יד, פורסם ב'חרות' כמאמר מערכת ללא חתימה.