במאמר זה מתייחס בגין לפרשת המטוס הישראלי עמוס הנשק, אשר נתפס באלג'יריה. בגין תוהה מי שלח את המטוס ולמי יועד הנשק. הוא דורש מהממשלה שתבהיר כי הנשק לא נועד למורדים האלג'ירים- שכן העם הצרפתי עלול לחשוב כך בטעות. עוד טוען בגין כי טיפול ישראל במטוס שעוכב היה מחשיד- שכן ישראל דרשה להפריד בין הנשק למטוס כאילו היה להם משהו להסתיר. בשל כך בגין דורש להקים ועדת חקירה שתברר את פרשת המטוס.
העיתון מדווח על דברי עורך ה"לה-מונד", סאבילייה, אשר ראיין את נאצר וטען לאחר מכן כי רק בגין מסוגל לכרות ברית שלום עם נאצר.
במאמר זה טוען בגין, כי הוא מתנגד נחרצות לעמדת הממשלה- שלא לדבר על האיחודים בעולם הערבי במליאת הכנסת, אלא לדבר על כך בועדת החוץ והביטחון בלבד. בגין יצא במאמר זה גם נגד שרת החוץ, אשר מגלה אי עקביות בדבריה בעניין האיחודים הערבים השונים. שרת החוץ טענה כי האיחודים אינם מסכנים את ישראל, בעוד שועדת החוץ והביטחון דנה בעניין, מה שמטיל ספק בטענותיה.
בגין הציע לקיים דיון בכנסת לנוכח האיחודים בעולם הערבי בין סוריה ומצרים ובין עירק וירדן. בגין טען כי איחודים אלה מסכנים את קיומה של מדינת ישראל, כי משמעות האיחודים הללו היא שנאצר מעוניין לאחד את העולם הערבי בשליטתו נגד ישראל. בגין הדגיש עוד בנאומו את זכותו המלאה של עם ישראל על ארץ ישראל ההיסטורית כולה. הצעתו של בגין נדחתה. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת 19/02/1958
בגין הציע לקיים דיון בכנסת לנוכח האיחודים בעולם הערבי בין סוריה ומצרים ובין עירק וירדן. בגין טען כי איחודים אלה מסכנים את קיומה של מדינת ישראל, כי משמעות האיחודים הללו היא שנאצר מעוניין לאחד את העולם הערבי בשליטתו נגד ישראל. בגין הדגיש עוד בנאומו את זכותו המלאה של עם ישראל על ארץ ישראל ההיסטורית כולה. הצעתו של בגין נדחתה. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב20/2/1958.
