בגין תוקף את מדיניות החוץ של הממשלה, במיוחד את ההסכמים עם גרמניה, התנהגותה בזמן ביקורו של אדנאואר, והיחס המרגיע כלפי מרוץ החימוש מול מדינות ערב. בגין טוען שפעלותיה של הממשלה פוגעות ב"פרסטיז'ה" של המדינה ושל הממשלה. בגין טוען שהפגיעה זו גורמת להתפרצויות אלימות ברחובות, שמביאות משטרתית. הנאום מובא גם בעתון היום מתאריך 20/05/1966
במאמר זה, בגין מנהל תסריטים אפשריים לחילופי דברים בין ישראלי לרוסי, בין ישראלי לאמריקאי, ולבסוף גם בין מצרי לרוסי בנוגע לחימוש באזור. בגין טוען שלמרות טענותיהן של המעצמות שנשקם המועבר למצרים, ירדן, ושאר מדינות ערב באזור נועד לשמור על איזון, ולא יופנה בסופו של דבר נגדן, או נגד ישראל יש להזהר מיכולתם המשתפרת של האוייבים, ולא לסמוך על האופטימיות הרשמית
במאמר זה בגין דן בהתחמשות בנשק גרעיני. בגין טוען שאין ממש בטענה שאם ישראל לא תתחמש, גם מצרים לא תתחמש בנשק גרעיני, שכן מצרים דואגת כל הזמן לפתח נשקים חדשים על מנת להתעלות על יכולתה של ישראל. לעומת זאת אם ישראל תייצר נשק גריעיני יכולת הארתעה שלה תמנע תקיפה מצד מצרים. בגין מוסיף וטוען שניהול המדיניות לפי חשש מדעת העולם כבר עלה בדם, וכי אסור לזלזל באיומים להשמדת ישראל. לדעתו של בגין הצעת ההסכם הדו-צדדי לפירוז עם מצרים, יענה בשלילה אם לא בזלזול, וכן, גם אם מצרים תחתום על הסכם בינלאומי, בין-מעצמתי בנוגע ליכולת גרעינית, לא יהיה ניתן לסמוך על כך.
בגין מגיש הצעת אי-אמון בעקבות הרעיון של שר החוץ לעתון הצרפתי. בגין טוען שבביטויו של שר החוץ יש פגם גם מוסרי וגם ממלכתי. הנאום מובא במלואו בדברי הכנסת מיום 16/03/1966
בגין מגיש הצעת אי-אמון בעקבות הרעיון של שר החוץ לעתון הצרפתי. בגין טוען שבביטויו של שר החוץ יש פגם גם מוסרי וגם ממלכתי. עיתון היום מדווח על נאום זה בתאריך 17/03/1966
