Subjects: דוד בן-גוריון

בגין נואם בסיום הדיון הכללי של ועידת חרות השמינית. בגין מתיחס לבקשה של הציר הצעיר אולמרט שבגין יתפטר עקב כשלונותיו כיו"ר התנועה בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות. בגין מפרט את קורות התנועה מהכנסת הראשונה, ומסביר למה התפטר לאחר הבחירות לכנסת השניה, ומדוע חזר, ומתיחס לשאר הכשלונות שיחסו לו. בגין מסביר שההישגים אליה הגיע חרות במשך השנים גברו על העובדה שמפלגות אחרות הפעילו לחצים כלכליים, והשמיצו את חרות, ושנאו אותה, ואותו כעומד בראשה. כמו כן חרות לא התפשרה בנושאים שהיו חשובים לה כמו הזכות על ארץ-ישראל השלמה היחסים עם גרמניה והשילומים. בגין מסביר את חילוקי הדעות עם הליברלים בדרך להקמת גוש חירות-ליברלים, ועל המגעים עם סיעות נוספות בכנסת הנוכחית, שעלו בתוהו.

במאמר זה, בגין מתייחס לדבריו של יגאל אלון בקשר לתקופת הסזון. בניגוד לד"ר סנה, שהכחיש את עניין ההסגרה של חברי המחתרת, יגאל אלון, מספר בגין, הודה בכך, ואף הצהיר שזה מה שגרם לו להתפטר מתפקידו כמפקד הפלמ"ח. בגין טוען שיש בהצהרה זו התממות, שכן, אלון לא התפטר מתפקידו, אלא מפיקוד על המבצע המסויים, וכן, למרות שהבין כי יש בעיה מוסרית במבצע זה, לא היתה לו בעיה שמי מחבריו, או מפקדיו יבצע את הפעולה במקומו. בגין טוען, בקשר לדבריו של אלון על המשמעת היהודית כלפי הסוכנות, כי זה לא נכון שהאצ"ל והלח"י בכך שלא עשו כדבר הסוכנות תמכו בחוסר ההכרה של הבריטים בסוכנות, כי הבריטים כן הכירו במרות של הסוכנות. והמחתרת, טוען בגין, מטרתה היתה להקים ממשלה עברית, שאינה תלויה בבריטים.

במאמר זה, בגין יוצא נגד החלטתו של אשכול לא לקיים את המצעד הצבאי לכבוד יום העצמאות בירושלים. בגין טוען שהנימוק שנתן אשכול לכך – שבשל הסכמי הפסקת האש לא ניתן להכניס כח גדול לעיר, והמצעד יהיה רפה וחלש – הוא אינו רלוונטי. בגין טוען כי יש להתחיל להתיחס למעמדה של ירושלים כבירה וכך אולי גם שגרירויות יעבירו את מושבן לירושלים, וכי ירושלים היא בירת ישראל, גם אם לא הצלחנו לכבוש אותה ב-48 – מכח הזכות. כמו כן מתיחס בגין להתעקשות על קיום ההסכמים מצד ישראל, שאינם מכובדים באותו אופן ע"י הצד השני, ומוסיף שהכנסת כוחות ביום חג של ישראל רק ידגיש את קיום ההסכם בשאר הימים. בגין מקווה לראות מצעד בירושלים תחת שלטון אשכול בעוד שנתיים.

במאמר זה, בגין תוהה על התנהלותה של רפ"י באופוזיציה, לאחר הקמת הממשלה החדשה ברשות אשכול. בגין טוען שלא נכון להגיד שרפ"י לא פועלת נכון בכך שהיא לא נותנת תקופת חסד לממשלה מיד עם היבחרה. רפ"י היא מפלגת אופוזיציה, ולכן תפקידה להתנגד אם תרצה בכך. כמוכ כן טוען בגין, שאם בן-גוריון טוען שהוא יודע שההחלטות המתקבלות בממשלה ובמשרד הבטחון מסוכנות אין להיות אדישים לכך. בגין מציין כי גח"ל היא הגדולה שבין סיעות האופוזיציה, אך היא לא צריכה לגיטימציה או אישור מהשניה לה – רפ"י. אך כפי שקיים שיתוף פעולה בין שתי סיעות אלה ברשויות מקומיות מסויימות יתכן כזה גם לצרכי אופוזיציה.

במאמר זה מתייחס בגין נגד שני החיבורים שנתפרסמו לאחרונה על פרשת לבון: "הקנוניה" מאת פרופ' אריאלי ו"דברים כהוויתם" מאת בן –גוריון. בגין טוען כי מעיון עולה כי פרשת לבון היוותה את אחת הקנוניות החמורות בתולדות המדינה אשר פגעה גם בבטחון המדינה וכי ראשי המדינה של אתמול והיום הם השחקנים הראשיים בפרשה זו. בגין מתייחס ספציפית לחיבורים אלה.