בהצעה לסדר היום בגין יוצא נגד הזמנתו של שר הבטחון הגרמני לשעבר שטראוס לישראל ע"י סגן שר הביטחון הישראלי פרס. בגין הזכיר את עברו הנאצי של שטראוס ואת העובדה כי שטראוס ידע על פעולות המדענים הגרמניים במצרים ולא עשה נגד זה דבר. הנאום מוזכר בחרות מיום 21/05/1963 224917
בגין תוקף את בן גוריון, שהוא הראשון שעשה שקיבל את היטלר עוד בשנות השלושים, והיום, הוא מוכן לתת להם נשק ומדים כאשר הם משתפים פעולה עם מצרים, שהיא האוייב העיקרי של ישראל היום.
העיתון מדווח על דברי בגין בנאום שנשא בכנסת ב- 15/5 בתגובה על השערוריה שפרצה בכנסת ב- 13/5 בה האשים ראש הממשלה את חברי "חרות" בהערצתם להיטלר. בגין קבע, כי למרות שז'בוטינסקי קרא להטיל חרם על גרמניה בעלות היטלר לשלטון בן-גוריון וחבריו חתמו על הסכם עם היטלר ועם הימלר ובכך שברו את החרם היהודי. עוד טען בגין כי ב- 1935 הצהיר בן-גוריון כי ההסתדרות הציונית חייבת להיות ביחסים עם גרמניה וכי עם מותו של הינדנבורג נשלח מברק תנחומים להיטלר. עוד הזכיר בגין כי ראש הממשלה קרא להשלים עם היטלר כראש גרמניה עוד ב- 1935. בגין יצא נגד בן-גוריון שהעז להזכיר קטע מנאומו של ד"ר אחימאיר שנכתב ב- 1933. בגין קרא לראש הממשלה להשיל את נעליו מעל רגליו כאשר הוא מעז לדבר על ד"ר אחימאיר שהיה לוחם חופש בישראל, סמל להקרבה אישית ומסירות נפש וממורי הדרך של דור המרד. בגין ציין כי אומנם היו חילוקי דעות בין אחימאיר לז'בוטינסקי וכי אחימאיר כתב כי יש בהיטלריזם סימנים של תנועת שחרור וז'בוטינסקי התנער מדברים אלו ולכן אל לו לבן-גוריון להסיק מסקנות נחפזות מדברי אחימאיר ולהכפיש תנועה שלמה.
העיתון מדווח על השערוריה שפרצה בכנסת בעת הדיון המדיני שם ב- 13/5; במהלך נאומו של חבר הכנסת לנדאו מ"חרות", קרא לעברו ראש הממשלה כי הוא וחבריו פיארו ושיבחו את שמו של היטלר. בעקבות דברים אלה האשים בגין את בן-גוריון כי הוא הראשון שעשה הסכם עם היטלר וכי הוא מלשין, מסית ועוכר ישראל. עוד מדווח העיתון כי לאחר התייעצות שערך ראש הממשלה עם יושב-הראש לוז, חזר בו בן-גוריון מדבריו אך הוסיף וטען כי במאמר שפירסם ד"ר אחימאיר ב- 1933 הוא היה בעד היטלר. בתגובה לדבריו של רה"מ פורצת סיעת חרות בקריאות ביניים, בגין מכנה את רה"מ מלשין, משתף פעולה, עוכר ישראל מתועב. שופמן מגיב בתקיפות גם כן.
במאמר זה בגין סוקר סקירה היסטורית את כיבוש יפו ואת המשמעות האסטרטגית של הכיבוש ששיחררה כוחות צבאים במלחמת העצמאות מהצורך להילחם בת"א אם יפו לא היתה נכבשת.
