אהבת השנאה (חלק 2)

במאמר זה המורכב משני חלקים (החלק הראשון פורסם בגליון חרות מה- 1/5/64) בגין דן בתגובתו של בן–גוריון נגד ההחלטה להעלות את עצמות ז'בוטינסקי ארצה ובשנאה הגלומה בתגובה זו. בגין תוקף את בן –גוריון על התנגדותו להעלאת הארון. בגין הזכיר כי במשך קרוב ל-15 שנה מנע בן –גוריון את העלאת הארון ועתה הוא ממשיך להתנגד לכך. בגין טוען כי מה שמאפיין את בן–גוריון בהתנהגותו כלפי ז'בוטינסקי זה שנאה, קנאה ונקמנות. וזאת משום שז'בוטינסקי היה זה אשר הגה את רעיון המדינה העברית, המילטריזם ואת תורת המרד. בגין טוען עוד כי שנאתו וקנאתו של בן–גוריון לא נותנת לו כל מנוח והוא אף מסלף את ההיסטוריה וטוען כי הגדוד שהוקם במלחמת העולם הראשונה ע"י ז'בוטינסקי היה גדוד בכפיה ועל כן שני הגדודים האחרים, שהוקמו בהתנדבות, היו חשובים יותר.

כיבוש יפו ומשמעותו האסטרטגית

במאמר זה בגין סוקר סקירה היסטורית את כיבוש יפו ואת המשמעות האסטרטגית של הכיבוש ששיחררה כוחות צבאים במלחמת העצמאות מהצורך להילחם בת"א אם יפו לא היתה נכבשת.

מוסד חדש – רמטכ"לים לשעבר

במאמר זה מתייחס בגין לרצונו של בן גוריון, שאינו עוד ראש ממשלה, לשוב לשלטון ולשנות את שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות. לטענתו של בגין, מדובר בניסיון לתת רוב למפא"י בכנסת, בעו אין לה רוב בעם. בן גוריון ניסה לגייס רמטכ"לים לשעבר לצורך עניין זה, ובגין מציג עמדה שלפיה אל להם לגנרלים לשעבר, שלא נוטלים חלק פעיל בפוליטיקה, להתערב בעניינים פוליטיים באצטלא של רמטכ"ל לשעבר. בנוסף מבקש בגין להכניס לפרופורציות את העלבון שחשו אנשים מכך שבן גוריון הגדיר את משה דיין כרמטכ"ל הטוב ביותר, וטוען כנגדם שהם לא הבינו את ההתרגשות של יוצאי המחתרות מהשכחתם וממחיקתם המכוונת מן ההיסטוריה של הקוממיות

אלה תולדות המעל והסילוף

במאמר זה יוצא בגין נגד ספר תולדות ההגנה וטוען כי ספר זה סילף את תרומת האצ"ל למדינה וכי ספר זה איננו אוביקטיבי כלל שכן הוא נכתב ע"י היסטוריוני מפא"י . בגין מציין כי עורך הספר ההיסטוריון דינור הוא חבר מפא"י ותיק. בגין טוען כי הממשלה אחראית לספר וזאת למרות שבן –גוריון הורה על כתיבתו משום שעתה אשכול הוא האחראי.בגין טוען עוד כי יש לדון בספר זה משום שהוא נכתב כספר רשמי של משרד הביטחון על חשבון משלם המיסים הישראלי בגין טוען עוד כי לא אכפת לו כלל אם בספר היה נכתב על ההגנה בלבד אבל עצם סילוף פעולות האצ"ל הוא מעשה שחצנות בעל סממנים טוטליטאריים. בגין מכנה את כותבי הספר והאחראים לו כהיסטוריוזופים מסלפי היסטוריה.

ספר כזב והשמצה זדונית

נאום בגין בכנסת בו הוא מאשים את הממשלה באחריותה להוצאה לאור של ספר במשרד הבטחון ובו עיוותים ודברי הסתה כנגד תלמידי ז'בוטינסקי, אנשי המחתרות ועולי הגרדום. בגין עוקץ את הממשלה ושואל האם ישראל בר השתתף בערכתו. הנאום מופיע בדברי הכנסת מיום 25/12/1963