גרמנים זועמים ויהודים מתנצלים

במאמר זה בגין יוצא נגד אבא אבן שנזף בעתונאים הישראלים עקב דבריהם החמורים נגד השגריר הגרמני שהתלונן על כך. בגין טוען שכאשר מגיעות תלונות כאלה מהרוסים, תגובת ישראל היא שיש כאן חופש עתונות, והממשלה לא אומרת להם מה לכתוב, תגובה זו, לא מבונת לקומוניסטים. אבל כאשר שגריר גרמניה, קצין נאצי לשעבר, מתלונן, הממשלה נוזפת בעתונאים, ותולה החברות של גרמניה עם אויבינו עם מאמריהם. בגין טוען שיש חוצפה גדולה לשגריר לנזוף בראש ממשלת ישראל, נציגם של אחי המושמדים, ועוד מלגלג על דבריו כי יש מחיר לגרמניה לשללם כדי להיות חלק ממשפחת העמים.

הממשלה הזו אינה מסוגלת לנהל המדינה

בנאום בכנסת, בגין תוקף את מדיניות החוץ של הממשלה, במיוחד את ההסכמים עם גרמניה, התנהגותה בזמן ביקורו של אדנאואר, והיחס המרגיע כלפי מרוץ החימוש מול מדינות ערב. בגין טוען שפעלותיה של הממשלה פוגעות ב"פרסטיז'ה" של המדינה ושל הממשלה. בגין טוען שהפגיעה זו גורמת להתפרצויות אלימות ברחובות, שמביאות משטרתית. הנאום מובא בדברי הכנסת מיום 18/05/1966 העתון מדווח על נאום זה ביום 19/05/1966

הישיבה השישים-ואחת של הכנסת השישית – יום רביעי, כ״ח אייר תשכ״ו – 18 מאי 1966- הודעת ראש הממשלה על עניני מדיניות ובטחון וסקירה על פעולות משרדו

בגין תוקף את מדיניות החוץ של הממשלה, במיוחד את ההסכמים עם גרמניה, התנהגותה בזמן ביקורו של אדנאואר, והיחס המרגיע כלפי מרוץ החימוש מול מדינות ערב. בגין טוען שפעלותיה של הממשלה פוגעות ב"פרסטיז'ה" של המדינה ושל הממשלה. בגין טוען שהפגיעה זו גורמת להתפרצויות אלימות ברחובות, שמביאות משטרתית. הנאום מובא גם בעתון היום מתאריך 20/05/1966

הלל למפגינים זרים

במאמר זה, מתייחס בגין ל תגובת העם ההולנדי לנישואי הנסיכה ההולנדית לבן אצולה גרמנית ששירת בצבא והיה חבר באירוגונים נאציים בנעוריו. בגין טוען כי חיפש בעיתונות הישראלית דברי שבח לבגרות ולחוסר הנקמנות של ההולנדים ביחסם לחתונה זו, אך לא מצא כאלה. העתונים בארץ, כותב בגין, שיבחו רק את קומץ ההולנדים, שפעל גם באלימות, שהתנגד לנישואין אלה. בגין תוהה על יחס זה של העתונות אשר גינתה את ההפגנה משנות החמישים נגד הסכם השילומים, ומבחין בין יחס דיפלומטי רשמי בין מדינות עם גרמניה ובין יחס פרטי של אשה (בת מלוכה אמנם) עם איש.

כושר גרעיני ובלימתו

במאמר זה, עוסק בגין ביכולתם הגרעינית של מדינות שונות. בגין סוקר את המצב הגרעיני הידוע, בין המערב למזרח, ואת יחסי הכוחות המבטיחים בעצם שאף אחת מהמעצמות לא תשתמש בנשק. בגין מתייחס לשאלה האם יש לאפשר למדינות נוספות להתחמש בנשק אטומי, ובתוך כך, האם אין זו זכותה של ישראל לפתח יכולת גרעינית. בגין טוען שמצבה של ישראל שונה מזה של הודו ופקיסטן שכן אויבותיה של ישראל מצהירות על רצונן להשמיד את ישראל, וכן שכל מטרת התחמשותם בנשק כלשהו היא השמדת ישראל, ולכן לישראל יש את הזכות, טוען בגין, לנשק גרעיני, שיאפשר לה כח הרתעה משמעותי.