Subjects: ברית המועצות (רוסיה)

במאמר זה מדבר בגין על הדגל האדום ועל דגל הלאום. בגין יוצא נגד מה שמסמל הדגל האדום: סולידריות הפועלים בכל העולם, וטוען כי הוכח בכל המלחמות שאינטרסים לאומיים הם חשובים הרבה יותר. בגין מציין את החשיבות של אחדות לאומית לעומת האחדות העל-לאומית הפועלית המזויפת. בגין טוען עוד כי אחדות לאומית על-מעמדית נוגדת את האמת. עוד בגין טוען כי כל אלה בישראל המאמינים באחד במאי מאמינים ברעיונות שאם היו מתקבלים, מדינת ישראל לא היתה קמה שכן הפועלים האמינו כי השאיפה למדינה יהודית היא בורגנית ונוגדת את עקרונות הקומוניזם. בגין מציין שהתנועה הרוויזיוניסטית היא זו שחרטה על דגלה את הצורך בהקמת מדינה יהודית עצמאית וטוב שעמדתה ניצחה לבסוף.

במאמר זה סוקר מנחם בגין את תולדות העם היהודי וגורלו האישי דרך ארבעה "לילות סדר" מעצבים שעבר בחייו: החל בילדותו בצל המהפכה הבולשביקית והפרעות בפולין, דרך מאסרו בכלא הסובייטי, המשך בליל הסדר הראשון במחתרת האצ"ל בבני ברק בעיצומו של המרד בבריטים, ועד לערב היציאה לקרב על שחרור יפו במלחמת העצמאות. בגין מתאר את הטרנספורמציה של היהודי מקרבן חסר אונים בגולה ללוחם גאה בארצו. המאמר מסכם באמונה יוקדת כי הדור שעבר את התופת והתקומה ימשיך בדרך הגאולה, ומדגיש כי המרד והמלחמה לא היו למען המוות, אלא למען חיים של חירות במולדת

במאמר זה בגין כותב על הצורך של ישראל בבעלות ברית ולא בערובות בטחון. בגין מזכיר את עמדת "חרות" לאורך השנים כי על ישראל לנקוט במדיניות נייטרלית שתשאף להשגת בעלי ברית לישראל ולא תבקש ערובות חד צדדיות.בגין מצביע על כשלונותיו הנשנים וחוזרים של רה"מ להשיג ערובות בטחון מארה"ב לישראל מה עוד שארה"ב בפנייתה לארצות ערב הכחישה הכל. בגין גם מתייחס במאמר זה להשפלתו של רה"מ ע"י מנהיג ברה"מ חרוש'צוב בגין מביע את דעתו כי ערובות בטחוניות לא יינתנו לישראל.