העיתון מביא מדברי בגין שנאמרו בעת נאומו בפני האסיפה הלאומית הצרפתית .בגין בין יתר דבריו שיבח את האומה הצרפתית על אהבת החופש אשר היא מייצגת ,אשר משמשת השראה לעם היהודי. בגין סקר בדבריו את עקרונות מפלגתו השואפת להידוק הקשרים עם צרפת נגד האויבים המשותפים .עוד סקר בגין בנאומו את מדיניותו של נאצר ומצרים והסכנה שהם מהווים לעולם ולישראל.
במאמר זה כותב בגין על הלאמת תעלת סואץ ועל חסימת חופש השיט לישראלים ע"י המצרים וכמו כן על פעולות הפאדיון העולות בחיי ישראלים.בגין טוען כי הממשלה אשמה במצב זה שכן היא נהגה להחמיץ שעות כושר לחיסול בסיס התוקפנות המצרית בעזה .בגין טוען כי בניגוד לטענות אנשי הממשלה הצעות "חרות" לא היו תוכניות הרפתקנות וכי נאצר משיג את כל רצונותיו כאשר ישראל נמנעת מלפתוח נגדו במתקפה.
בהתייחסו להתפטרות שרת טען בגין כי אין שרת אחראי לבדו למדיניות כושלת וכי כל הממשלה אחראית למדיניות זו וכי על כולה להתפטר.בגין תקף את רה"מ בן –גוריון על ששיבח את שרת וטען כי דבריו הם דברי צביעות כי ברור ששרת התפטר בגלל דרישת בן –גוריון. בגין ציין כי שרת היה שר חוץ בעל נימוסים נאים וכי לא כולם נוהגים כשרת בתחום היחסים האנושים. בגין טען כי מדיניות החוץ של הממשלה נכשלה וכי ישראל הפכה להיות אוביקט חסר השפעה במו"מ בין ישראל לערבים.בגין ציין את אזהרת "חרות" לנוכח מסע החימוש של ארצות ערב שהתאמתו לנוכח עדיפות הנשק עתה לארצות ערב .בגין התייחס בנאומו גם לסגירת שערי מרוקו לעליית יהודים ארצה וטען כי בכל אשמה מדיניות הממשלה שלא פעלה מספיק לעליתם ארצה של יהודי מרוקו. הנאום המלא מובא בגליון מיום 22/06/1956 עמוד 2 סימוכין 221842
במאמר זה מתייחס בגין להחלטת ועדת ה-9 של מפא"י להעביר מכהונתו את שר החוץ שרת. בגין טוען כי עתה מתגלה כל הצביעות ביחסים בין שרת לבן –גוריון. בגין טוען כי הצעת בן –גוריון לשרת את תפקיד מזכ"ל המפלגה נועדה להרחיקו מתפקידו כשר החוץ. עוד טוען בגין כי שרת נלחם על תיקו כאדם הנלחם על חייו.בגין טוען כי מבחינה מדינית אין כל סיבה להחלפתו של שרת וכי מדיניותו של שרת היא גם מדיניתו של בן –גוריון .שניהם טוענים כי הזמן פועל לטובת ישראל כאשר אלו דברי הבל וזאת לנוכח המאורעות האחרונים שהגבירו את השימוש בנשק.בגין טוען כי הסיבה האמיתית ל"גירושו" של שרת היא שרה"מ הרואה את התמוטטות מדיניותו גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ מחפש לו שעיר לעזעזאל בדמות שרת. בגין קובע כי אין זה מספיק ששרת יפרוש וכי על הממשלה כולה להתפטר.
במאמר זה בגין מתייחס להצעה הבריטית לאו"ם להגיע להסדר המוסכם על שני הצדדים, ואומר שלאור מדיניות הממשלה, הסכם כזה עלול להסתיים בנסיגה ישראלית. והפרדוכס הוא, שהאויבים איתם צריך להגיע להסדר, רוצים שלא יהיה קיים "צד" ישראלי, ולכן לא ניתן להגיע להסכם כזה, וכן שהאו"ם שהוא גוף שמטרתו שלום מכיר בזכות הערבים לא לעשות שלום עם ישראל. בגין מתייחס גם למאמר של בן-גוריון שבו פורסמו 63 סעיפים. אחד מהם תיאר משטר טוטליטארי ככזה שמתנגדי המשטר הם רעים ותומכיו טובים, בסעיף אחר תיאר את מי שיוצא נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה. בגין עוד מתייחס לעניין רצח ארלוזרוב שנידון בקונגרס הציוני ה-18, וטוען שאם מפא"י משוכנעת שסטבסקי ורוזנבלט אשמים ברצח, היא לא היתה צריכה לסרב לוועדת חקירה שתוכל להוכיח זאת. הוא מסיים את המאמר בזכרונותיו מאברהם סטבסקי, שנפל באלטלנה.
