במסיבת עיתונאים בניו-מקסיקו: מ. בגין מקהה שינין של עתונאי ניאו-נאצי

בגין הודף שאלותיו של עיתונאי אנגלי נאו נאצי על מדיניות ישראל כלפי הערבים, שהוא הגדירה כנאצי-ציונות. בגיןן טוען כי ערביי ישראל הם שווי זכויות במדינה, ולהם ייצוג בפרלמנט בו הם יכולים גם לדבר בערבית, דבר שאינו מותר בפרלמנט האנגלי. בנוסף בגין תוקף את עמדתה של אנגליה הן בתקופת השואה והן בזמן המרי העברי

עכו, המבצר והמבצע

במאמר זה, במלאות 15 שנה לפריצה כלא עכו, ולפני פתיחת תערוכה בנושא, בגין סוקר את המהלכים שהובילו לפריצת הכלא עכו. בגין משבח ומעלה על נס את ההתקפה אשר היכתה את הפרסטיז'ה הבריטית בישראל ובעולם כולו.בגין מציין במאמרו גם את העובדה כי גרונר, דרזנר, אלקחי וקשאני הוצאו להורג משום שהבריטים רצו להראות לאו"ם שהם עדיין שולטים בא"י.

הישיבה העשרים ושמונה של הכנסת החמישית – הצעות לסדר היום- מאסרים של יהודים בברית המועצות

בגין העלה על סדר היום את פרשת מאסרם ורדיפתם של יהודים בברה"מ (מאסר הנהגת הקהילה היהודית בלנינגראד) וסקר מאסרים קודמים מימי סטאלין. בגין טען כי אסור לישראל לסמוך על הצדק הסוציאליסטי וכי אסור לשתוק נוכח המאסר למרות שאין הרבה מה לעשות. הנאום המלא מובא גם בעיתון חירות שפורסם ב17.11.1961.

לא להפריז לא לזלזל-ללמוד לקח

"במאמר זה בגין קורא תיגר על נשיא תוניסיה שתובע למחות את מדינת ישראל. בד בבד הוא מביא את מנהיגי ערב שקוראים גם כן להשמדת מדינת ישראל, בעוד שהיא הצביעה בעד עצמאותן של מדינות אלו וזוכה בתגובה לקבל יחס ""חם ואוהב"". אי לכך, בגין אומר שעלינו ללמוד לקח מיחסים אלה – אומנם ישראל שמעה הרבה פעמים אמירות שכאלו, אך אל לנו לפחד מפניהם , אל לנו לתת להם יד וכמובן לא לזלזל בהם. עלינו לבקש ידידים ולא לעודד אוייבים. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו. "