העיתון את דברי בגין בפתיחת ועידת חרות ב-26/4. בגין בין שאר דבריו מתח ביקורת על שלושת הרעיונות הסוציאליסטיים: אחדות על לאומית מעמדית, מלחמת מעמדות, איבה מעמדית.בגין שיבח את רעיונות ז'בוטינסקי המדברים על אחדות לאומית של כל המעמדות למען הבניין הממלכתי המשותף.בגין יצא גם נגד מושג האויב המעמדי וטען כי אין אויב בפנים אלא בחוץ. דיווח על הנאום מובא בגליון מתאריך 27/04/1959 222918
במאמר זה בגין מבקר את מפא"י וטוען שהיא "חולה" מבפנים וזאת בשל שלוש סיבות: האחת היא שהמפלגה שבעת שלטון. השנייה הוא מנהיגה הצבוע והגאוותן. השלישית היא החשש מפני איבוד השלטון. לכן התרופה היחידה היא שליחתה לאופוזיציה. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
במאמר זה מספר בגין על תהליך הקריעה וההתפוררות של מפא"י . בגין מספר על קריסת התוכנית הסוציאלית, על מאבקי הכוח במפלגה, על המאבק סביב "סולל בונה". בגין טוען כי מפא"י במשך שנים התעשרה והתפנקה והתנשאה על ציבור האזרחים ועכשיו זהו המחיר שהיא משלמת שגובל בשנאה אליה.
נאום היציאה מהמחתרת של מנחם בגין, שנישא למחרת הקמת המדינה, מעל גלי תחנת השידור "קול ציון הלוחמת", כפי שהודפס בעיתון חרות בג' באייר תשי"ח, לכבוד יום העצמאות העשירי למדינה. בנאומו מכריז מנחם בגין על סיום שלב המאבק בשלטון הבריטי ומעבר לפעילות גלויה במסגרת מדינת ישראל הריבונית. בגין מברך על הנס שבכינון העצמאות לאחר שנות הרדיפה והשואה, אך מזהיר כי הקמת המדינה היא רק ראשית הדרך וכי המשימה הקשה ביותר היא שימורה אל מול העוינות הערבית. הוא קורא לאחדות לאומית, להעצמת כוחו של הצבא העברי ולהמשך חזון השחרור של המולדת כולה, תוך התחייבות שהאצ"ל יפסיק לפעול כמחתרת ולוחמיו ישתלבו כחיילים וכאזרחים שומעי חוק. בגין מתווה את דמותה של המדינה הרצויה כמדינת חוק דמוקרטית המושתתת על צדק חברתי, שיבת ציון המונית ויחסי גומלין מכובדים עם אומות העולם, ומסיים בקריאה לנחישות ולגבורה עד להשגת הניצחון המוחלט במלחמת העצמאות
במאמר זה מגיב מנחם בגין למפגן העוצמה של "כנס דור המורדים" בתל אביב, תוך שהוא משרטט את הקונפליקט העמוק שבין הממסד השלטוני של מפא"י לבין לוחמי המחתרות ותומכיהם. בגין משלב בין עדות אישית של יריב פוליטי המביע הערכה חשאית לבין ביקורת חריפה על הניסיון הממסדי להדיר את לוחמי האצ"ל והלח"י מהנרטיב הלאומי ולצבוע את תומכיהם בצבעים עדתיים מתנשאים. דרך תיאור המצעד ההמוני ברחובות העיר, הוא מעלה על נס את האחדות העממית, את מרכזיותו של הכוח המגן העברי ואת המחויבות הבלתי מתפשרת לחזון שלמות הארץ, כל זאת תחת ביקורת נוקבת על "הפחד האזרחי" שאפיין את ימי שלטון המפלגה האחת
