במאמר זה בגין כותב על שיטת הבחירות האזוריות רוביות שמפא"י שואפת להנהיג בישראל. בגין מציג את מגרעותיה של השיטה האזורית רובית וטוען כי אמנם ניתן לשפר את השיטה הנוכחית היחסית אך אסור להגיע לשיטה האזורית רובית. עוד בגין יוצא במאמר זה נגד דברי מפא"י כי בכנסת הרביעית היה חסר לה קול אחד בלבד כדי להעביר את שינוי שיטת הבחירות.בגין טוען כי אמירה מסוכנת זו מוליכה לשוחד אפשרי. בגין טוען כי דברי מפא"י מובילים להשתלטות פושיסטית לא דמוקרטית על המדינה.
במאמר זה יוצא בגין נגד פגישתם של רה"מ ואדונהאר. בגין טוען כי פגישה זו הועילה דווקא לתעמולה הגרמנית הרוצה להציג גרמניה אחרת. בגין יוצא גם נגד דברי רה"מ שטען כי גרמניה של היום היא איננה גרמניה של אתמול. בגין טוען עוד כי מה שהביא לשינוי ביחסה של מפא"י לגרמניה הוא בצע הכסף שלמענו תעשה מפא"י הכל (בהקשר זה מתייחס בגין להסתדרות ולסולל בונה). עוד טוען בגין כי הגורם הנוסף ביחסם המתרפס של עסקני מפא"י כלפי גרמניה הוא פסיכולוגי שכן עסקני מפא"י רגילים בכניעה בפני חזקים יותר וכך הוכיחה ההיסטוריה של היישוב. בגין קובע עוד כי כוחם של הערכים הרוחניים חזק יותר מהחומריים ויש לזכור זאת.
במאמר זה בגין מבקר את חוסר השיוויוניות המתרחש במדינת ישראל בעוד שבמדינות אחרות המצב הפוך. הוא מביא כדוגמה את חוסר השיוויון בין מורים בתיכון לבין אקדמאיים בשאר שירותי המדינה. בנוסף, בגין טוען כי תביעת המורים להכרה בהם כאיגוד הינה צודקת בהחלט, בעוד שהממשלה לא רוצה להכיר בצדקת התביעות הללו. כך נוצר מצב שבו המורים אינם משתפים פעולה עם המנהלה ומי שנותר קורבן הוא ההורים, התלמידים והחינוך עצמו- ומי שאחראית לאנדרלמוסיה הבלתי חינוכית זו היא הממשלה עצמה המוכיחה כי לא מידת הצדק קובעת את עמדתה כלפי תביעה מסויימת, אלא מידת הלחץ, העומד מאחוריה והמופעל למענה. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
מאמר זה נכתב לאחר הבחירות לכנסת הרביעית, שבה קיבלה תנועת החרות 17 מנדטים, ובו יוצא בגין נגד מאמרו של בן-גוריון לאחר הבחירות בעתיון "דבר" ב-6 בנובמבר. בגין תוקף את ראש הממשלה על כך שהוא תקף במאמרו אותו ואת ז'בוטינסקי. בגין טוען כי הפחד והשנאה והגידופים של מפא"י כלפי תנועת החרות ממשיכים גם לאחר מערכת הבחירות וכי הסכנה ממשטר מפא"י עדיין לא חלפה. בגין יוצא במאמרו גם נגד ההתערבות של ראש הממשלה במפלגות אחרות, ונגד צביעותו של בן-גוריון כאשר הוא יוצר קשר בין מסעות בגין עם שיירות אופנועים לבין פשיזם, ואילו את נאומי המרפסות של בן-גוריון הם ביטוי לדמוקרטיה. בגין מדגיש עוד בנאומו כי תנועת החרות מקבלת את דין הבוחר והיא תשרת את העם באופוזיציה, וכי המערכה ההיסטורית להחלפת השלטון תימשך מכיוון שתנועת החרות התחזקה. בגין מדגיש כי תנועתו קיבלה, בפעם הראשונה, יותר ממפ"ם ומאחדות העבודה יחד. עוד קורא בגין לראש הממשלה לשנות ממנהגו ולהתנהג בצורה מכובדת לחברי תנועת החרות, לכל הפחות בין כותלי הכנסת
העיתון מדווח על אסיפת בחירות של "חרות" בשכונת התקווה ב-16/9. בגין טען שם בין היתר כי מפא"י נמצאת בירידה בקרב העם כולו. בגין עמד גם עלייחודה של שכונת התקווה לאורך השנים ויחסיה עם תנועת ז'בוטינסקי כשכונה המסמלת את הנאמנות. כאן סיפר בגין התחבאו אנשי האצ"ל בימי המרד הקשים. וכאן סיפר בגין הושג הניצחון על מפא"י ב-1955 ("חרות" קיבלה במערכת הבחירות לכנסת ה-3 יותר קולות ממפא"י) . עוד יצא בגין נגד ההתנשאות של אנשי מפא"י שהתבטאה בין השאר בנאמר ב"גרוזלם פוסט" כאילו בכנס דור המרד השתלטו אנשי שכונת התקווה ושכונת עזרא על העיר. בגין טען כי הוא ותנועתו גאים בלוחמים שבאו משכונת עוני זו.
