במאמר זה בגין דן על נושאים שונים. בגין דן על ההחלטה המשותפת שהתקבלה בכנסת השוללת לחלוטין החזרת פליטים. כמו כן דן בגין בדברי רה"מ שטען כי הוא בעד משטר דו מפלגתי בישראל כאשר אחת המפלגות תשמור על הקיים והשניה תשאף לחולל תמורות. בגין טוען כי דברי רה"מ מנותקים לחלוטין מהמציאות.
במאמר זה מתייחס בגין לויכוח סביב השאלה האם ראויה "חרות" להשתתף בממשלה או לא. בגין טוען כי עתה נשמעים קולות שונים הקובעים כי "חרות" הוכשרה בבחירות לשמש ככוח פוליטי ראוי. בגין יוצא נגד בהלתה של מפא"י בעקבות הקולות הטוענים כי בשל הקשיים להרכיב ממשלה כוחה של "חרות" יישקל גם. בגין טוען כי אלו שבאמת שמחים על ההכשר הפוליטי שניתן ל"חרות" הם כל אותם האנשים הפשוטים שנתנו את קולם ל"חרות". בגין טוען עוד כי זו לא שאלה של מגיע חלק משלטון ל"חרות" או מפלגה אחרת כי אין כזה דבר מגיע. זה בסה"כ שאלה של אמון ,של תוכנית ושל דרך ש"חרות" היתה ראויה לה.
במאמר זה בגין כותב על שיטת הבחירות האזוריות רוביות שמפא"י שואפת להנהיג בישראל. בגין מציג את מגרעותיה של השיטה האזורית רובית וטוען כי אמנם ניתן לשפר את השיטה הנוכחית היחסית אך אסור להגיע לשיטה האזורית רובית. עוד בגין יוצא במאמר זה נגד דברי מפא"י כי בכנסת הרביעית היה חסר לה קול אחד בלבד כדי להעביר את שינוי שיטת הבחירות.בגין טוען כי אמירה מסוכנת זו מוליכה לשוחד אפשרי. בגין טוען כי דברי מפא"י מובילים להשתלטות פושיסטית לא דמוקרטית על המדינה.
במאמר זה בגין מבקר את רצון מפא"י שהושמע בדיון על חוק המשמעת הקואליציונית, לשנות את שיטת הבחירות לבחירות איזוריות. הוא טוען כי כוונתה האמיתית, הנסתרת כביכול של מפא"י, היא להשיג רוב מוחלט בכנסת – בעוד שהיא מסווה זאת בסיפור כיסוי כי: "הנהגת שיטת בחירות איזוריות בישראל תביא להקמת משטר דו מפלגתי בה, כדוגמת אנגליה או אמריקה". בגין מראה מצרפת שקיימה שיטת בחירות אזוריות ובה בסופו של דבר לא הוקם משטר של שתי מפלגות, ולכן הנהגת שיטת בחירות אזוריות בישראל לא תביא כטענת מפא"י למשטר דו מפלגתי. לסיכום, שיטת בחירות איזורית מסוגלת למנוע את הקמתן של מפלגות נוספות. אך אם האומה מחולקת למפלגות רבות – אין שיטת בחירות זו מביאה להקמת משטר דו מפלגתי. שזהו, בעצם הלקח שניתן ללמוד מצרפת. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
במאמרו ביום הבחירות לכנסת הרביעית, מנחם בגין מציג את המערכה כדו-קרב היסטורי בין מפא"י השלטת לבין תנועת החרות – האופוזיציה היחידה השואפת להחליפה – ומבהיר כי כל יתר המפלגות, כולל הציונים הכלליים, אינן אלא שלוחות או שותפות פוטנציאליות של מפא"י; הוא חושף את התחבולה הכוזבת של שינוי שיטת הבחירות שמציעה מפא"י שמטרתה לבצר שלטון מיעוט יורד, מזהיר מפני הסתאבות בלתי-נמנעת של שלטון ממושך, בייחוד כזה השולט גם בכלכלה, וקורא לעם ישראל להכריע בשאלה הפשוטה: האם להאריך שלטון מסתאב או להפסיקו באמצעות הקמת ממשלה לאומית-ליברלית נאמנה לעקרונותיו של זאב ז'בוטינסקי, שתשים את האדם במרכז ותחזיר למדינה את חירותה, צדקתה ועתידה
