העתון מדווח על טקס התייחדות עם הנופלים על שחרור יפו בחלקה הצבאית של בית הקברות נחלת יצחק. בגין בנאומו דיבר על ההקרבה של הלוחמים והנופלים בקרב ההוא, ואמר שבניהם עמדו בגבורה ושחררו את ירושלים, ארץ ישראל המערבית והביסו את התוקפנים. בגין הדגיש את החשיבות האסטרטגית של הקרב על יפו במלחמת העצמאות.
בגין נושא הספד לזכרו של פרץ לסקר ז"ל (שהיה חבר בית"ר בגטו ורשה) בגין טוען כי על העם היהודי לללמוד מספר לקחים ממרד גטו ורשה – 1. אין לזלזל בהצהרות אויב להשמיד את העם; 2. לא לשאול מה יגיד העולם, שכן הם לא ירחמו על היהודים; 3. החזיקו נשק למדוהו וקדשוהו; 4. שמרו על כבוד היהודי, שלא יהיה עוד מושפל; 5. דעו להתאחד מול האויב; 6. לא להגיע לגיטו, ולא לצורך למרוד. – ללמוד ממצדה איך לא להגיע אליה, וממודיעין איך לעשותה. התאריך המצויין אינו מדוייק.
העתון מדווח על נאום שנשא בגין בפני חברי הלשכה המרכזית של 'בני ברית'. בגין הסביר כי מטרת המלחמה היתה להשמידנו, ולכן התנהלה המלחמה בשלוש החזיתות במקביל, ויש להבהיר זאת לבנינו ולעולם. בגין דיבר על רוח ההקרבה של העם ואף שיבח את מפקדי הצבא. בגין מדגיש שאין טעם לדבר על הויכוחים שקדמו להקמת ממשלת האחדות, שבזכותה ניצחנו מבחינה צבאית, ואיתה ננצח מבחינה מדינית. בגין מדגיש כי תנועתו היא שהעזה לחלום על ציון, וחברון, וכי בכח האמונה שהארץ שלנו בכח הזכות ולא בזכות הכח הגיע היום. בגין עבר לדבר על הביקורת באו"ם על ישראל, ואמר שהויתור על סיני בשנות החמישים לא אומר שצריך לטעות פעמים והדגיש כי אנחנו מעוניינים בשלום קבע,אך אוייבינו מעוניינים במלחמה
במאמר זה בגין, לכבוד יום הזכרון ויום העצמאות ה-19 למדינה מזכיר את מלחמת השחרור של האצ"ל ולח"י ואת זכרם של הנופלים ועולי הגרדום, ועומד על ההבדל בין מלחמת השחרור לבין מלחמת העצמאות, לאחר הורדת הדגל הבריטי. בגין עובר לדון במדינה שקמה, וטוען שעדיין ישנן סכנות קיומויות, אך התקווה לגאולה קיימת כזו שלא היה אפשר לדבר עליה לפני תחילת המרד.
במאמר זה, המשך לשבוע קודם (05/08/1966) מגיב בגין לדברי גלילה בעניין אלטלנה. בגין מונה את ההסכמים השונים בין האצ"ל לבין ההגנה החל מ-1945 וטוען כי מעולם לא הפרו את ההסכמים האלה, למרות שאנשי ההגנה הפיצו גירסא אחרת לדברים. כך גם בענין אלטלנה, עליה טען גלילי כי לא היתה להם ברירה אלא לאשר את בואה לארץ. בגין מתפלא על האישור הפתאומי כי הם ידעו מפי אנשי האצ"ל על בואה של האניה 5 ימים לפני שהגיע. וכן יוצא נגד ההאשמה כי בואה לא נעשה בידיעת הממשלה הזמנית ובהסכמתה.
