במאמר זה מתייחס בגין לגינוי מועצת הביטחון את ישראל לנוכח פעולתה בעזה . בגין טוען כי בכך אשמה הדיפלומטיה הישראלית .בגין טוען כי ישנם שני אפשרויות או שישראל לא עשתה כל הכנה לקראת כינוס המועצה או כן פעלה אך ללא תוצאות .בגין תוהה איזו משני אפשרויות אלה חמורה יותר ואיזו מדאיגה יותר. בגין טוען כי גם על ישראל היה להגיש תלונה למועצת הביטחון על כך שמצרים חצתה את הגבול בפעולה שהובילה לתגובת ישראל בפעולת עזה .
במאמר זה מתייחס בגין למדיניותה הפשרנית של הממשלה נוכח המצב הביטחוני הקשה השורר בארץ. בגין טוען כי ממשלת ישראל מגלה את מתינותה דווקא כאשר קורים דברים קיצוניים סביבה .בגין טוען כי התפתחות זו היא התפתחות משונה אך לא מפתיעה וכי יש דוגמאות רבות בהיסטוריה לכך כמו ממשלתו של צ'מברלין .בגין מברך את הממשלה על פעולת התגמול של צה"ל בעזה אך מזהיר כי אין זה סוף פסוק למעשי המצרים כי בפעולה זו לא היה לגרום לשינוי אסטרטגי באזור וכי האויב יחזור ויכה במלחמת גרילה זו .בגין טוען כי על ישראל היתה החובה לכבוש את עזה ובכך לחסל חזית שלמה של תוקפנות . בגין טוען כי כיום אומנם הכוח הישראלי עולה על המצרים אך יום יבוא והמצרים יתחזקו ויצאו למלחמה בישראל ומכך יש לחשוש.
במאמר זה מתייחס בגין לפרישתו של לבון מתפקידו כשר ביטחון ולהתמנותו של בן –גורייון במקומו .בגין מברך על התפטרות לבון שלקח אחריות למצב הביטחוני הקשה . בגין טוען כי לבון טעה במדיניותו שהאמינה מוסריותה של התגובה וביעילותה וביכולתה להביא להפסקת שפיכות הדמים. בגין טוען כי ישנה דרך אחת שבה מאמינה תנועת ה"חרות" וזו דרך שיחרור הארץ ,דרך שתפסיק את שפיכות הדמים ותחסוך דם יהודי ודם ערבי. בגין יצא גם נגד הפירסום המהיר על מינוי בן –גוריון מבלי שרה"מ שרת יתייעץ בעניין עם חברי הממשלה .בגין יוצא גם נגד "קול ישראל" אשר שידר בהתלהבות את ההודעה על שובו של בן –גוריון .בגין מזכיר כי רשות השידור היא תחנה ממלכתית ולא מפלגתית.בגין יוצא גם נגד הדברים שנאמרו עם שובו של בן –גוריון כי אחרי התפטרות לבון אין מי שיהיה שר ביטחון זולת בן –גוריון .בגין מתריע גם על העימותים הצפויים בין בן-גוריון לרה"מ שרת שכן לפי הערכת בגין בן-גוריון לא יוכל לשרת תחת שרת.בגין הביע את חרדתו לביטחון המדינה שנשלטת עתה ע"י איש הבהלה והקפריזה.
במאמר חריף זה מנתח מנחם בגין את מה שהוא מכנה "מדיניות הכסל" של ממשלת משה שרת, תוך התמקדות בפרסום "תוכנית שלושת הסעיפים" (ויתורים בנמל חיפה, בנגב ותשלום פיצויים) בשידורי הרדיו בערבית בטרם הובאה לידיעת הכנסת והציבור העברי. בגין תוקף את הממשלה על כך שהיא מנהלת דיפלומטיה חשאית כלפי פנים וגלויה כלפי האויב, טוען כי הצהרת הוויתורים המוקדמת מתפרשת כחולשה המזמינה לחץ בינלאומי נוסף, ומזהיר מפני כרסום בריבונות המדינה דרך הגדלת סמכויות משקיפי האו"ם והחזרה למדיניות ה"הבלגה" מול מעשי הרצח בדרכים. המאמר מציג עמדה אופוזיציונית לוחמנית הרואה בקו המדיני המתון של "הקריה" כניעה מסוכנת לתכתיבי המעצמות והפקרות ביטחונית המערערת את כבודו וביטחונו של העם היהודי בארצו
העיתון מדווח על נאומו של בגין במועצה הארצית של תנועת ה"חרות" בבית ציוני אמריקה ב12/9 . בגין טען כי כל שיטות הממשלה להגבה לתוקפנות הערבים לא הועילו וכי שיטת "פגע וברח" לא הוכיחה את עצמה. בגין טען כי אומנם הוא יוצא נגד אלה המדברים על השמדה טוטאלית של ישראל במקרה של מלחמה אך אין ספק שישראל תצא עם נזק עצום ממלחמה כזו. בגין קבע כי בשעה זו דרושה תחושה של מאורעות היסטוריים ולכן יש לנקוט באסטרטגיה של אקטיביזם משחרר אשר ישחרר את שטחי המולדת הכבושים. בגין טען כי "חרות" לא מציעה מלחמה כוללת אלא שליחת צבא לחזית אחת ונקיטת דפנסיבה בשאר החזיתות. עוד אמר בגין כי בבחירות הקרובות תבקש "חרות" את אמון העם כדי להקים ממשלה אחרת עם דרך אחרת.
