בגין מכריז על כוונת סיעתו להתנגד בהצבעה ומנמק את הכוונה הזאת בכך, שמפא"י הוכיחה חוסר אמינות שלה. בגין מציין, שהתעסקות של הממשלה ב-"פרשות" ובשערוריות פוגע בתיפקודה גם במדיניות החוץ וגם במדיניות הפנים.
במאמר זה דן בגין בגלגולים החדשים ב'עסק הביש' ובנושא המדענים הגרמנים במצרים, סביב הודעות ההכחשה של ממשלת ישראל. בהתיחסותו לדיון בכנסת בנוגע להצעתו לסדר היום בקשר לפרשת לבון ועל תשובת שר המשפטים להצעתו, בגין יוצא נגד תשובתו של שר המשפטים וטוען כי למרות ששר המשפטים טען כי תשובתו איננה תשובה רשמית של הממשלה היא כן היתה כזו. בגין תוקף בחריפות הן את שר המשפטים והן את בן גוריון על התנהלותם האחרונה בפרשה. בהתייחסו של בגין להודעת ארה"ב שאומרת כי ישראל לא ביקשה ממנה לפעול נגד המדענים הגרמנים במצרים יוצא בגין נגד מעשה זה של הממשלה. בגין אף מוסר כי לאחר שהודעה זו פורסמה ביקשה ישראל מארה"ב שתכחיש זאת ואכן יועץ הנשיא הכחיש את ההודעה שיצאה קודם לכן מטעם ארה"ב. בגין שב ומצביע במאמר על הסכנה הנשקפת מפעולותיהם של המדענים הגרמנים במצרים וכן יוצא נגד אדישותה של הממשלה בנושא שאיננה עושה בדבר מאומה.
במאמר זה מתייחס בגין להתנהגותו של בן–גוריון הדורש לתקן את מסקנות ועדת השבעה שניקו את לבון בפרשה. בגין מזכיר את התנהגותו של בן–גוריון לאורך כל פרשת לבון ואת דרישתו של בן גוריון שחברי ממשלה ימנו ועדת חקירה שתקבע אם התנהגות הממשלה בועדת השבעה היתה הוגנת. בגין טוען כי אין בסמכותה של הממשלה לנהוג כך וכי רק בית המשפט או הכנסת יכולים לנהוג כך. בגין טוען גם כי אין צורך להתפלא על בן–גוריון אשר נוקט בלשון גסה נגד יריבים פוליטיים שכן שנים הוא כבר נוהג כך כלפי אנשי האצ"ל ומכנה אותם מניאקים, שודדים, ועוד. בגין מזכיר אף את כינויו של ז'בוטינסקי בפי בן-גוריון שכונה בשם ולדימיר היטלר. בגין מציין כי עתה כל גידופיו של בן-גוריון מופנים כלפי מפא"י.
במאמר זה דן בגין במשבר במפא"י. בגין טוען כי הסיכסוך בין אשכול לבן –גוריון מאפיין מפלגה משוסעת כמפא"י השולטת שלטון ממושך במדינה. בגין סוקר את ביקורתו החריפה של בן גוריון כנגד שרת, לבון וכעת אשכול, או כל מי שהעז להחליפו בתפקידיו. במסגרת זו, הוא מזכיר את דבריו של שרת במרכז כי מה שקובע במפא"י הוא לא הצדק אלא הפחד והחשבון. בגין מלגלג על דברי בן –גוריון כי אשכול מקבל החלטות על דעת עצמו בניגוד לכללי הדמוקרטיה ועומד על חיבתו של בן גוריון לשלטון מוחלט. בגין טוען כי אחת הסיבות להתנגדותו של בן –גוריון לאשכול היא העובדה כי אשכול אינו מקדם את רצונו של בן –גוריון לשנוי שיטת הבחירות. בגין טוען עוד כי בן – גוריון בדברו על שינוי השיטה טוען כי רצונו האמתי הוא בצמצום מספר המפלגות לכן בגין תמה במיוחד מדוע בן –גוריון מתנגד להליכה המשותפת שבין מפא"י לאחדות העבודה וכמו כן יוצא נגד אפשרות של הליכה פוליטית בין "חרות" למפלגה הליברלית.
העיתון מדווח על הפגנת "חרות "בחיפה בנוכחות אלפים. בגין יצא נגד פספוס ההזדמנות בעת ביקורו של רה"מ אשכול בארה"ב כאשר נמנע מלהעלות את בעית המדענים הגרמנים הפועלים במצרים כדי לעורר את דעת הקהל העולמית. עוד עמד בגין על סכנת הטילים מצד מצרים על בטחונה של ישראל, ועל כך שאפשר לעמוד על טיב פעילותה של מפא"י מקורותיה בועדת השבעה ובפרשת לבון.
