כנס מיוחד של הכנסת הישיבה המאה-וארבעים-וחמש של הכנסת התשיעית יום שני, כ"ג אלול תשל"ח 25 ספטמבר 1978 – הודעת הממשלה על ההסכמים שהושגו בקמפ-דיוויד

בגין מפרט לפני הכנסת את ההסכמים שהושגו בשיחות בקמפ-דיוויד, כדי שהכנסת תאשר אותן כדי שיהיה אפשר להמשיך במו"מ להסכם השלום.

הישיבה המאה-ואחת של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ' אדר ב' תשלח 29 מארס 1978 הודעת הממשלה על המצב המדיני

בגין טוען כי ארצות הברית מסכימה לרוב תוכנית ישראל בעניין האוטונומיה הפלשתינאית. בגין מבהיר שלא יסכים לשום תיקון העלול לסכן את ישראל, כמו משאל עם באוטונומיה, וכן שישראל תהיה אחראית לבטחון כי אחרת אש"ף יכול להשתלט על האזור. ארה"ב מסכימה בניגוד לדרישה המצרית, שישראל לא צריכה לסגת לקווי 67, זהו המצב גם לגבי הדרישה המצרית להקמת מדינה פלשתינאית. בגין טוען כי התנחלות יהודית בכל שטח ישראל, חוקית ע"פ המשפט הבין לאומי, והיא תשתלב עם הסכם השלום עם המדינות השכנות. בגין מציין בתשובתו, שממשלת המערך לא הצליחה להביא שלום בעזרת ההצעות השונות מהתוכנית הנוכחית, וכי יש עוד לשבת לדון בחילוקי הדעות עם המצרים על מנת להביא שלום אמת.

הישיבה התשעים-ואחת של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ"ט אדר א' תשל"ח 8 במארס 1978 – הצעות לסדר היום, הצורך לקיים דיון מדיני לקראת נסיעת ראש הממשלה לוושיגטון

בגין טוען, בתגובה לטענות כי ממשלתו לא מקיימת את החלטה 242 של האו"ם, כי אין סתירה בין תוכנית השלום שהוגשה על ידי הממשלה לבין ההחלטה המדוברת, גם בענין יהודה שומרון ועזה. בגין מציין שהממשלה ברשות אשכול ז"ל בכלל לא רצתה לקיים את ההחלטה הזו כתוכנה, וכאשר שינתה את עמדתה, גח"ל פרשה מהממשלה. בגין מציין שרק 5 מתוך חברי הכנסת תומכים בנסיגה כוללת לקווי 67, ואם מישהו חושב אחרת הוא מוזמן לפעול באופן פרלמנטרי ולהגיש הצעת אי אמון.

הישיבה השבעים-ואחת של הכנסת התשיעית יום שני ט"ו שבט תשל"ח 23 ינואר 1978 – הודעת הממשלה על המצב המדיני ותשובה לנאומו של הנשיא סאדאת.

בגין פותח את נאומו בברכה לכנסת לרגל יום הולדתה ה-29. בגין מציין כי כאשר סאדאת הגיע לארץ הוא כבר ידע שישראל לא תקבל את הדרישה כי תיסוג לקווי 67. בגין מדגיש את החשיבות הבטחונית שלא תהיה נוכחות מצרית במדבר סיני. בגין מסביר את חילוקי הדעות עם סאדאת בקשר לנסיגה חלקית או כוללת מהשטחים שנכבשו ולגבי מעמדם של ערביי יהודה ושומרון וחבל עזה, ומדגיש את זכות ישראל לריבונות על יהודה, שומרון ועזה. בגין מתייחס לדברים שנשמעו מצד גורמים שונים במצרים בגנות הישראלים במהלך הדיונים על הסכם השלום, ומדווח על תגובתו לעניין זה. כמו כן בגין מסביר שהוא לא דורש הכרה במדינת ישראל ובזכותה לשרוד, כי ישראל לא שונה משום מדינה אחרת שזכותה להתקיים מובנת מאליה מעצם קיומה.

הישיבה השישים-ואחת של הכנסת התשיעית יום רביעי, י"ח טבת תשל"ח 28 דצמבר 1977- הודעת הממשלה על תכנית השלום של ישראל

בגין מציע כי תונהג לערביי יהודה שומרון וחבל עזה אוטונומיה ומפרט את ביטוייה המינהליים והפרלמנטרים. בגין מתאר את המבנה להמשך השיחות עם מצרים לקראת חוזה שלום בקהיר ובירושלים, ובלא נוכחות מגשר. בגין מציין כי תוכנית השלום הישראלית זכתה לתמיכת ארה"ב ומדינות נוספות. בגין מתייחס להתקפות גוש אמונים שרומזות שמעשיו נובעים מרצון לקבלת פרס נובל ואומר שמי שמכיר אותו יודע שאת חייו הוא הקדיש למען שחרור הארץ.