על המודים במקצת

במאמר זה מתייחס בגין לכתבתו של יגאל אלון מפקד הפלמ"ח לשעבר על ה"סיזון" שהתפרסמה במעריב. בגין טוען כי דבריו של אלון כי אנשי הפלמ"ח פעלו נגד האצ"ל ב"סיזון" ללא שיתוף הכוחות של השלטון המנדטורי הוא שקר שכן היה שיתוף פעולה בין אנשי הפלמ"ח לבריטים. בגין יוצא גם נגד טענתו השקרית של אלון כי הוא וחבריו בפלמ"ח לא עסקו ב"סיזון" .בגין מתייחס גם לטענתו של אלון כי מבצעי ה"ההגנה" נגד הבריטים היו חשובים יותר משאר פעולות המחתרות למרות שגם מבציעהם היו בעלי חשיבות במלחמה. עוד טוען אלון כי גם בלי מבצעי הפורשים הבריטים היו עוזבים את הארץ. בגין מזכיר כי ההגנה הפסיקה את מבצעיה נגד הבריטים בספטמבר 46 . עוד מדגיש בגין כי הוא וחבריו לא לוקחים לעצמם את כל הקרדיט בגירוש הבריטים ולא שוללים את זכות בניין הארץ מאף אחד.

למה החרישו?

במאמר זה הדן בכיבוש יפו מתייחס בגין לנאומו של בן –גוריון אשר טען כי ההגנה היא זו ששיחררה את יפו. בגין טוען כי ההגנה דרשה שלא לפעול ביפו עד ה-15 במאי והאצ"ל צדק בכך שהוא לא שמע להגנה וכך ת"א ניצלה מפלישה מצרית. בגין מעלה על נס את ה"מרד" בבריטים וטען כי בלעדי מרד זה המדינה לא היתה קמה.בגין יוצא נגד דברי בן-גוריון שטען כי גם האצ"ל וגם הפלמ"ח רצו להקים צבא פרטי וטוען כי אין זה נכון. כמו כן בגין מספר על רצונו של בן –גוריון להשמיד את האצ"ל ב"סיזון".בגיו מתיחס למחלוקות בין הפלמ"ח ובן –גוריון וקובל על כך עתה בלבד מגלים אנשי הפלמ"ח כי ב-48 פוספה הזדמנות לכבוש את כל הארץ .

מרידת האצ"ל

במאמר זה הנכתב במלאות שנה לפרשת "אלטלנה" סוקר בגין את השתלשלות הפרשה ומצביע על הקנוניה שהתפתחה מסביב לאוניה שהביאה לסיום הטראגי של הפרשה