נאום בגין בכנסת בעד ביטול הממשל הצבאי וחיקקת חוק בטחון לאומי, בגין מונה את התומכים, שר המשפטים לשעבר בממשלת מפא"י רמטכ"ל, אנשי אחדות העבודה, רמטכ"ל לשעבר ועוד, כדי להראות שאין בהשארת הממשל על כנו פגיעה בבטחון לאומי. בנוסף מראה בגין על בסיס תמיכת מפלגות בעבר כי כשני שליש מהבית תומכים באמת בביטול הממשל, לדוגמא הוא מביא גם את המפד"ל.
בגין עונה לטענותיו של בן גוריון בנאום תגובה
העיתון מדווח על דברי בגין בישיבת הכנסת ב- 20/2. בגין נימק את הצעת החוק לביטול תקנות ההגנה לשעת חרום שמשמעותה ביטול הממשל הצבאי בהדרגה. הצעה זו נדחתה. בגין קבע, כי למעשה הממשל הצבאי הוא מבחינה בטחונית כלי ריק, אשר לא מונע כל הסתננות לארץ ולא מונע חלוקת כלי יריה בין הפליטים. בגין טען כי הצעתו לא תפגע בבטחון המדינה אלא אף תעלה את קרנה בעולם.הוא קרא להקים סידורי בטחון מתאימים לאורך קווי שביתת הנשק וע"י כך להבטיח את הביטחון. בגין קרא לחוקק חוק בטחון לאזורים אלה אשר יעניק סמכויות מתאימות לרשויות האזרחיות והצבאיות למנוע פגיעה בבטחון המדינה. בגין דחה גם את טענות ראש הממשלה כאילו הדיון בנושא הממשל הצבאי פוגע בבטחון המדינה וקבע, כי ראש הממשלה נושא לשווא את עניין בטחון המדינה. הנאום המלא מובא בדברי הכנסת מתאריך 20/02/1963
בגין מבקש להעביר לועידה טרומית את הצעתו לבטל את תקנות ההגנה לשעת חירום מאחר והן לא שומרות על בטחון המדינה ופוגעות בשוויון הזכויות. בגין מסכים כמובן, שיש לחוקק במקומן תקנות חדשות לשמירה על בטחון המדינה בגין עונה לבן-גוריון ואומר שכל מי שיפגע בבטחון המדינה מכל דת שהיא, יענש על כך, וכל שאר האנשים יחיו כשווי זכויות.
הוועידה מטילה על המרכז לנקוט בצעדים הדרושים למען תוקם סיעת עובדים בתוך הסתדרות העובדים הכללית מקרב חבריה שהם חברי תנועת החרות. הנאום מתייחס לפולמוס החריף שהסעיר את הועידה, הנאום מלא בהתייחסויות אישיות לדרך הויכוח ותוכנו ורצוף בשנינות ודוגמאות ומשלים היסטוריים, הן בהקשר של התנועה, ראש בית"ר ואף תיאור ויכוחו עם בגין בועידה ב 38, והן בהקשרים רחבים יותר (התייחסות לכינוי ליהודי כ'עמלק', קרבות נפוליאון). בגין מנתח את הסיבות להצטרפות להסתדרות העובדים הכללית, מקשר את המהלך למשא ומתן עם המפלגה הליבראלית, ועומד על החשיבות של שבירת הרוב המוחלט של מפא"י בהסתדרות). כמו כן, בגין מתייחס לחיוב שחילוקי הדעות החריפים בוועידה ובחשיבות של הדברים לתנועה דמוקרטית ולאוטונומיה של ההסתדרות הלאומית כמנגנון עצמאי.
