Subjects: סזון

בגין מתייחס לעימות בין בן גוריון לאשכול סביב פרשת לבון ודרישתו של בן גוריון לבטל את מסקנות ועדת השבעה אשר זיכו את לבון ולחדש את החקירה בנושא; בגין מנתח את עמדתו המשתנה של בן גוריון כלפי הועדות השונות שהוקמו במהלך השנים, זאת בעיקר לפי תוצאותיהן. בגין טוען כי צביעותו של בן גוריון מתבטאת גם במאמריו בעיתון שמתייחסים לתנועת ז'בוטינסקי, כאשר במאמריו בן גוריון לא מזכיר את "סזון", ושואל מדוע הוא לא "גאה" כמו בעבר במעשיו הפטריוטייים. כן, בגין יוצא נגד שקריו של בן גוריון במאמריו ב"דבר" כי ז'בוטינסקי היה נגד רעיון המדינה העברית ובן גוריון היה בעד רעיון המדינה העברית, ומצטט מדבריו של בן גוריון נגד הקמתה של המדינה משום, ש"לא נשלים עם שלטונה של קבוצה לאומית אחת על השניה, לא עתה ולא בעתיד. אנו גם איננו מקבלים את סיסמתהמדינה היהודית אשר בסופו של דבר פירושה שלטון היהודים על תושבי האר. הערביים… אין אנו קובעים את עמדתנו על פי המוסר ההוטנטוטי".

במאמר זה המורכב משני חלקים (החלק הראשון פורסם בגליון חרות מה- 1/5/64) בגין דן בתגובתו של בן–גוריון נגד ההחלטה להעלות את עצמות ז'בוטינסקי ארצה ובשנאה הגלומה בתגובה זו. בגין תוקף את בן –גוריון על התנגדותו להעלאת הארון. בגין הזכיר כי במשך קרוב ל-15 שנה מנע בן –גוריון את העלאת הארון ועתה הוא ממשיך להתנגד לכך. בגין טוען כי מה שמאפיין את בן–גוריון בהתנהגותו כלפי ז'בוטינסקי זה שנאה, קנאה ונקמנות. וזאת משום שז'בוטינסקי היה זה אשר הגה את רעיון המדינה העברית, המילטריזם ואת תורת המרד. בגין טוען עוד כי שנאתו וקנאתו של בן–גוריון לא נותנת לו כל מנוח והוא אף מסלף את ההיסטוריה וטוען כי הגדוד שהוקם במלחמת העולם הראשונה ע"י ז'בוטינסקי היה גדוד בכפיה ועל כן שני הגדודים האחרים, שהוקמו בהתנדבות, היו חשובים יותר.

נאום בגין בהיכל התרבות בעצרת במלאת 20 שנה להכרזת המרד נגד השלטון הבריטי ע"י הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל, עליו דווח בחרות בגליון יום האתמול. בדברים מוקיר בגין את פעילות המחתרת ופעילותם של לוחמי חופש אחרים בהיסטורית היהודית והאנושית. בגין עומד על חמישה יסודות למרד: הרגש, ההגיון, הטקטיקה, האסטרטגיה והפילוסופיה.

במאמר זה המוקדש לציון 20 שנה להכרזת המרד במשטר הבריטי ע"י האצ"ל דן בגין גורמים השונים שהולידו את המרד. בגין מציין שבין הגורמים השונים שהולידו את המרד ניתן לציין את הקשר הניצחי בין העם היהודי לא"י ,את השמדת העם היהודי בגולה, ואת תורתו של ז'בוטינסקי. בגין מחלק את ה"מרד" ל5 תקופות עיקריות : 1) ינואר 1944 עד נובמבר 1944 –בה נקבעה האסטרטגיה והטאקטיקה של המלחמה המחתרתית והונחו היסודות הארגוניים לצבא מחתרת לוחם. כמו כן הארגון חולק ל4 חטיבות :ח"ק ,חת"ם, צ"ם וי"ם; 2)נובמבר 1944 עד ספטמבר 1944 – תקופה זו אופיינה ע"י ה"סזון" שבו נרדפו אנשי האצ"ל ע"י אנשי ההגנה שהסגירה אותם לידי הבריטים. אנשי האצ"ל פוטרו מעבודתיהם וילדיהם סולקו מבתי הספר; 3)ספטמבר 1945 עד יולי 1946; 4)יולי 1946 עד דצמבר 1947; 5)דצמבר 1947 עד 15 במאי 1948.

מאמר זה מתייחס בגין להתפטרותו של בן-גוריון מתפקידו כראש הממשלה וממשרד הבטחון. בגין טוען בין היתר, כי אנשי מפא"י מרגישים עצמם כאסירים אשר יצאו לחופשי עם התפטרותו; לטענתו אנשי מפא"י שרובם שמחים על לכתו של בן-גוריון יודעים היטב, כי מאז פרצה פרשת לבון פעולותיו ותגובותיו של ראש הממשלה הרסו את עלייתם היחסית של מפלגתם בבחירות לכנסת ה- 4 וגרמו לבחירות מקדימות לכנסת ה- 5. בגין יוצא גם נגד דברי בן-גוריון שקרא למפלגתו להמשיך וללחום עד חורמה בתנועת "חרות". בגין הזכיר את שנאתו הרבה של בן-גוריון כלפי האצ"ל ו"חרות" והזכיר את ה"סיזון" ואת "אלטלנה". כמו-כן קבע בגין, כי הם לא יתנו למפא"י להמשיך את השנאה וכי הם יובילו להפלת הריאקציה של מפא"י