הישיבה המאתים וששים ושתים של הכנסת החמישית יום שני, ב תמוז תשכ"ג 24 יוני 1963 הרכב הממשלה החדשה ותכניתה דיון

בגין מתיחס לברית שמתפתחת בין מצרים סוריה ועיראק, וטוען שמצב זה יכול להוות איום על ישראל אם יוצבו כוחות בירדן. בגין מתייחס למצב הכורדים בעיראק, וטוען שיש להתערב לפני שיתבצע רצח עם. בקשר למדענים הגרמנים במצרים, בגין מסביר שהאיום לא בלעדי לנשק קונבנציונלי בלבד, אלא כל פעם שאויב מתחמש זו בעיה. כמובן שחמורה אף יותר לענין נשק לא קונבנציונלי, אבל גם על זה ישראל תצליח להתגבר. בגין טוען שאם הממשלה החדשה שקמה בראשות אשכול תהיה זהה לזו של בן גוריון, הם לא יתמכו בה, וכן שפרס שמונה לסגן שר הבטחון בממשלה החדשה לא ראוי למלא תפקיד זה לאור מעשיו האחרונים.

תפקיד האופוזיציה

במאמר זה בגין מסביר את תפקיד האופוזיציה כמרכיב הכרחי במשטר דמוקרטי. בראשונה אופוזיציה צריכה להדגיש שוני מהמשטר הקיים, על ידי התנגדות לחוקים 'רעים' (בגין מביא כאן לדוגמא את חוק המשמעת הקואליציונית), הצעות אי אמון (שתפקידם הוא לא רק להפיל את הממשלה, אלא להביא לתשומת לב הציבור התנהלות בעייתית של הממשלה), והקמת ועדות חקירה פארלמנטריות. תפקיד נוסף עליו עומד בגין הוא להוכיח אחדות מתוך רצון חופשי של המתאחדים (לא חד-מפלגתיות). תפקידה השלישי של האופוזיציה הוא שאיפה לחילופי שלטון

אמות מידה לקידמה

מאמר של בגין שבו הוא מנתח בצורה מעמיקה את המושגים הפוליטיים של שמאל וימין, ואת זיהויים המקובל עם מושגי הקידמה והריאקציה בהתאמה. בגין מתנגד לזיהוי זה, וטוען כי הנציגים העולמיים של השמאל הינם ריאקציונריים, ואילו הימין, גם בישראל, הוא תומך הקידמה האמיתי.

קרתנות ממשלתית

במאמר זה מבקר מנחם בגין את ממשלת מפא"י על העלמתה של האופוזיציה מהשדה הפוליטי והדיפלומטי, ומבקש לכונן ולבסס את מעמדה של האופוזיציה כמוסד ממלכתי.

עד מתי דו קיום

במאמר זה בגין סובר כי מלחמת עולם שלישית איננה אפשרית. בגין מביע דאגה מניסיון ההשתלטות של ברה"מ על אסיה ואפריקה. בגין טוען כי באסיה ובאפריקה רמת החיים נמוכה מאוד וישנה סכנה מהשתלטות קומוניסטית בארצות אלה.בגין קורא לארה"ב להחדיר את רוח החרות והחופש למדינות אלו שסובלות מרעב.